שיעור -2
יום שלישי 01 נובמבר 2011
19:06
תאוריית גילוי האותות/ signal detection theory
בניסויים של ה JND לוקחים מטופלים למעבדה ובודקים האם הבחינו בגירוי או לא.
הסף האבסולוטי זה המינימום שאני יכול להבחין באותו הגירוי.
אפשר עם התוצאות של הבדיקות הללו לצייר פונקציה של ההסתברות של הפגיעה הנכונה.
הסתברות פגיעה
hit rate
הסתברות אזעקות שווא = רעש.
כל נבדק מושפע ממערכת האמונות שלו.
1. הרגישות שלו. 2. אמות המידה שלו.
השטח שמתחת לעקומה - זה מידת הרגישות של הנבדק.
כשאחוז הפגיעות שווא לאחוז החלטות השווא אז ההחלטות היו מקריות. (כשיש קו ישר כלפי מעלה מה-0)
הקלט החושי:
מתקבל מידע באברי החוש שלנו, ומועבר לעיבוד במוח ע"י מערכת העצבים.
מערכת העצבים מורכבת מאוסף של תאי עצב, שמעבירים תשדורות חושיות מהעולם החיצוני למוח.
באברי החוש יש קולטנים = רצפטורים, שהם קולטים את הקלט החושי. הם מקבלים את האנרגיה שהחוש קולט ( כל חוש מגיב לאנרגיה אחרת - אור וכו') לוקחים את האנרגיה שהתקבלה ועושים המרה למידע שהתקבל (המרה =טרנסדוקציה) ומעבירים אותו לאנרגיה חשמלית שהמוח יכול להבין ולעבד.
כל פעילות תאי העצב היא חשמלית. כל קלט, מידע מאיבר מסויים מתקבל בחלק אחר של המוח. (השמיעה והראיה כל אחד במקום אחר).
אפשר למפות את המוח לפי אזורים שבהם מתקבלים הקלטים החושיים לפי סוג הקלט והאיבר ממנו התקבל. (ע"י MRI אפשר להשמיע צליל ולראות איפה במוח יש פעילות וכנ"ל ראיה וחישה).
שיעור - 3 חוש הראיה.
יום שלישי 08 נובמבר 2011
18:57
לקרוא את פרק 4,5. מהדורה 14-15.
פרק 4 חוש הראיה
כל קולטן סופג את האנרגיה ועושה התמרה\טרנסדוקציה - הופך את האנרגיה שקולט לאנרגיה חשמלית שהמוח יכול לקלוט.
במקרה של הראיה העין קולטת את האור שהיא אנרגיה אלקטרומגנטית ואח"כ הקולטנים הופכים את האנרגיה האלקטרומגנטית לאנרגיה חשמלית.
בראיה בשונה מרנטגן או גלי רדיו אנו יכולים לראות רק חלק מהספקטרום של האנרגיה האלקטרומגנטית, וזה אנרגית האור 400-700 ננומטר. ( הספקטרום של אנרגית האור).
מערכת הראיה האנושית כוללת את העיניים, אזורים מסוימים במוח ואת הנתיבים העצביים שמקשרים ביניהם.
העין מכילה שני מערכות:
1. מערכת ליצירת התמונה - פועלת כמו מצלמה, מורכבת מ:
קרנית- משטח קדמי שקוף של העין. אור נכנס לעין דרך הקרנית, היא ממקדת את האור פנימה.
עישון - מווסת את כמות האור שנכנסת פנימה. כשיש מעט אור הוא מתרחב וכשיש הרבה אור מתכווץ.
עדשה - היא הזום אין זום האוט, משנה את הגודל שלה בהתאם למרחק של העצם. עצם שנמצא במרחק רב היא נהיית משוטחת יותר ובמרחק קרוב היא נהיית יותר מקומרת.
2. מערכת שמבצעת התמרה - בעין יש שני סוגי קולטנים:
א. מתמחים בראית יום - נקראים מדוכים.
ב. מתמחים בראיית לילה - ונקראים קנים.
מעט אור מפעיל את הקנים הרבה את המדוכים.
המערכת של הקנים דורשת הרבה זמן הסתגלות (לוקח לנו יותר זמן להסתגל לחושך.)
חדות\ איכות הראיה:
חדות ויזואלית\ חדות סנלן - האדם שהמציא את הכלי של האותיות שבעזרתו בוחנים האופטומטריסטים את הראיה הגיע למסקנה שממרחק של 20 רגל זה ראיה 6.6. בעיות של השיטה שהמציא - יש אנשים שלא יודעים אותיות ומספרים (ילדים), לא בוחן ראיה מקרוב, ויכולת לראות צורה.
חדות מרחבית - היכולת להבחין בפרטים של צורה. חדות קונטרסטית - יכולת לראות הבדלים בבהירות. יש כל מיני דרכים למדוד את איכות הראיה
שיעור - 4.
יום שלישי 15 נובמבר 2011
19:02
המשך ראיה
ראית צבע - א. ראיה היא א .אור. מערכת הראיה שלנו לוקחת את גלי האור השונים. בתווך שבין 400-700. נמוכים - כחול בינוניים - ירוק גבוהים- אדום. שהם צבעי היסוד. אורכי גל שונים שלהם יוצרים כל צבע אחר. ( חוק שלושת צבעי היסוד - היכולת לערבב אותם וליצור מהם צבעים חדשים).
בתווך של בין 400-700 ננומטרים אפשר להבחין ב150 גוונים שונים של צבע.
כל צבע יש לו גוון (צבע), רוויה( הספקטרום מה שאנו קוראים גוון), בהיקות.
לקות בראיה-
מונוכרומטים - רואים רק אפור.
דיכרומטים - לקות של צבע אחד (יכולים לערבב רק את שניים מצבעי היסוד.).
(טריכומטים - אנשים בריאים שרואים את כל השלושה.)
מטאמרים - שתי אופציות לראיית צבע - למשל, הצבע הצהוב הוא יכול להיות כתוצאה מקליטה של אורך גל אחד שהוא 580 או מערבוב של כמה צבעי יסוד.
ראית צבע מעצמים מושפעים מ: 1. אורך גל שהעצם מחזיר. 2. עצמים שנמצאים בסביבה - ככל שיש יותר מגוון של צבעים סביב אותו עצם הסיכוי שנבחין בצבע גדול יותר.
3.ניגודיות בין צבעים ( אדום על לבן יהיה ברור יותר) 4. ציפייה מעצם ( אנו רואים בננה ומצפים לראות צהוב.)
איך מתרחשת הראיה:
תאוריה טריכומטית - קיימים שלושה סוגים של קולטנים לצבע (אדום, ירוק, כחול). כל קולטן רגיש לאורכי גל מסוימים של אותו טווח.
דפוס הפעולה של שלושת הקולטנים משפיע על הצבע שנראה.
יכולה להסביר הרבה על הראיה - יכולים לראות צבעים, להבחין בין גוונים, מסביר גם את עיוורון הצבעים.
מצאו שיש ברשתית שלושה סוגים של קולטנים.
תאוריית הצבע המנוגד - מהווה אלטרנטיבה לתאוריה הטריכומטית. ב1878 הרינג שם לב שהיא אפשר לשלב צבעים של אדום וירוק, וירוק וכחול. (אין אפשרות לראות שילוב בין שני הצבעים האלה). ולכן חשב שכנראה יש במערכת הוויזואלית שלנו שתי יחידות שונות שרגישות לצבעים המנוגדים האלה. סוג אחד מתאים לאדום או לירוק. והסוג השני לכחול או לצהוב. כל היחידה מגיבה לצבעים שבתוכה בצורה מנוגדת. זאת אומרת שהיא מגבירה את קצב התגובה שלה לאחד הצבעים ומפחיתה אותה לקצב המנוגד לצבע השני.
מצאו בתלאמוס סוגים של תאי העצב אשר פועלים ביחידות מנוגדות.
התאוריה הדו שלבית - בגלל שאף תאוריה לא מסבירה לגמרי את הכל, לקחו את שתי התאוריות יחד - קודם יש קלט ואח"כ דרך התלאמוס ניגוד.
שיעור -6
יום שלישי 06 דצמבר 2011
23:22
חוש הטעם:
יש קולטנים, בלוטות על הלשון - הם רגישים למולקולות של חומר.
המערכת כוללת את הקולטנים האלה, אזורים מסוימים במוח, ומסלולים עצביים שמקשרים בנייהם.
כל טעם אפשר לתאר כמתוק מלוח חמוץ או מר. ולערבובים שלהם.
חריף זאת תחושת צריבה.
כל טעם אפשר לתאר באמצעות האיכויות האלה.
מקומות שונים על הלשון רגישים במיוחד לאחת מאיכויות הטעם.
קצה הלשון - רגישות טעמים מתוקים ומלוחים.
בצדדים - חמוץ.
ובחלק האחורי - מר.
באמצע של הלשון אין רגש.
טעם זה גם פונקציה של הגנטיקה ושל התנסויות קודמות - במיוחד כשמדברים על רגישות לסוכר ולטעם המר של הקפה.
הסף האבסולוטי לטעם הוא נמוך- מה שאומר שאנו רגישים מאוד לטעמים. (סף הבסיס של הרגשת טעם - כפית אחת של סוכר ב 8 ליטר מים)
סף ההבדל - יחסית דיי גבוה - אנו צריכים מידה דיי גבוה של שינוי בטעמים כדי שנרגיש הבדל. (בסביבות ה20%)
חוש המגע:
שלושה חושים שונים:
1. חוש שמגיב ללחץ - תחושה מסתגלת (ברגע שמחזיקים משהו הרבה זמן אנו כבר מעבדים את התחושה) יש אזורים שיותר רגישים ללחץ ויש אזורים שפחות.,
2. חוש שמגיב לטמפרטורה - יש קולטנים שנמצאים ממש מתחת לאור, קולטנים חמים - מגיבים לעלית טמפ' הגוף, וקולטנים קרים שמגיבים לירידה בטמפ' הגוף. אנו נורא רגישים לטמפ' הקולטנים שולחים פולסים חשמלים למוח כשהמטרה היא לשמור על הומאוסטזיס. ( במצב של חולי ועליית החום אנו נכנסים למצב שחורג מההומאוסטיזיס ).
3. יש לנו יכולת הסתגלות נורא טובה לטמפ' (כשנכנסים לטמפ' המים מרגישים מאוד קרים אבל אחרי כמה זמן התחושה עוברת.)
בטמפ' שגבוה מ45 מעלות שני הקולטנים מגיבים. ולכן מרגישים באיבר קור וחום בו זמנית.
4. חוש שמגיב לכאב - כל גירוי שכורם לפגיע ברקמות גורם לשחרור של אנדורפינים ותחושה של כאב.
הכאב חיוני להישרדות. יש אנשים שלא מרגישים כאב, הם מתים לרוב מגיל מאוד צעיר מפציעה שלא שמו לב אליה.
מבחינים בין שני סוגים של כאב:
כאב פאזי - כאב חד ומפלח שאנו מרגשים מיד ברגע הפציעה, נמשך זמן קצר ומפנה את מקומו לכאב הטוני - כאב שנמשך לאורך זמן.
כאב כרוני - כאבים שלא עוברים, ומלווים את האדם רוב הזמן. יכול להיות כתוצאה מתאונה, ניתוח. (נותנים אופיום - שזה המרכיב של מורפיום, הרואין. נורא חזק. ולא ממהרים לתת את זה כי זה ממכר).
כאב פוגע פגיעה קשה בתפקוד, דיכאונות..
בזמן כאב יש הפרשה של אנדורפינים - שזה אופייטים טבעיים של הגוף - משככי כאבים.
כדי שנרגיש כאב הסיגנלים של הכאב צריכים להגיע למוח ולעבור את "שער הכאב", יכול להיות מצב שבו השער נסגר והסינגלים לא מגיעים למוח ולכן האדם לא מרגיש כאב. (כמו במצב של אקסטזה)
כשאדם עסוק בהישרדות או מוצף באדרנלין - הוא הרבה פעמים לא מרגיש כאב כי התודעה שלו לא מופנמת מיזה.
תחושת הכאב קשורה לפרוש שהמוח נותן למצב.
עשו ניתוח על חולדות תוך כדי גירוי של תאורית השער והן לא הרגישו כאב.
שיעור - 7.
יום שלישי 13 דצמבר 2011
19:05
תפיסה
אנו תופסים אובייקטים שנמצאים בסביבה ע"י החושים ובעיקר דרך הראיה.
כשאנו נתקלים באובייקט כל שהוא אנו עושים שני דברים:
1. קביעת מהות - אנו קובעים מה הדבר? מה זה?
אנו מערכים את האובייקט וקובעים מה המשמעות שלו לגבי.
תהליך של זיהוי תבניות (אם אני רואה משהו שיש לו 4 רגליים שפם והוא גדול, כנראה זה משהו ממשפחת החתולים והוא עלול לסכן אותי).
2. קביעת המיקום - באיזה מרחק נמצא האובייקט הזה מאתנו?
איתור במרחב, היכן ממוקם, קביעת מרחק.(תפיסה של עומק).
א. מונוקולרים - רמזים שמתקבלים מעין אחת.
רמזים לעומק: תנועה יחסית, גודל יחסי (מסתכלת על שני עמודים שאחד קרוב אלי ואחד רחוק יותר, העמוד שנראה לי גבוה יותר וגדול יותר, יהיה לי ברור שהוא הקרוב יותר), פרספקטיבת חפיפה (אני רואה עמוד ומאחוריו רק חצי עמוד, כך שאני יודעת שהראשון נמצא לפני השניה מוסתר בחציו), הצללה (שני בני אדם שהולכים אחד אחרי השני, הצל של הקרוב אלי ברור יותר וגדול יותר, ונראה שהוא נמצא לפני הצל של השני - מה שנותן לי רמז לכך שהוא היותר קרוב אלי).
ב. היסט בינוקולרים - רמזים שמתקבלים משני העיניים, כל העין רואה מזווית אחרת.
רמזי מרחק: ככל שהאובייקט רחוק מאתנו ההיסט קטן. כשהמרחק הוא יותר מ3-4 מטר כבר ההיסט כל כך קטן כך שהוא כבר לא משמעותי. כשההיסט גדול אנו מסיקים שהחפץ קרוב.
אלו תהליכים שהכרחיים להישרדות.
רישום תנועות עיניים
שמים על העישונים, דברים שמודדים על מה האדם מסתכל, על מה ממקד את תשומת ליבו.
בודקים על מה הם מסתכלים קודם, באיזה פרטים הם מתעניינים.
גילו שאנשים מסתכלים בעיקר על הפרטים שנותנים להם הכי הרבה אינפורמציה.
לכן כשאנו מסתכלים על אדם אחר רוב האנשים מסתכלים בעיקר על פה, עיניים ואף.
ואם יש משהו חריג בתמונה הם יסתכלו ישירות עליו. (אדם עם כתם לידה גדול..)
אנשים שתקפו אותם יכולים הרבה פעמים לתת פירוט על האובייקט המאיים (כלי הנשק) ולא של האדם שתקף אותם.
יש סינון של מה שאנו רואים.
תפיסת תנועה
מתרחשת באמצעות תאים ספציפיים הוויזואל קורטקס Visual cortex \
קלט מגיע לעיניים ומשם עובר לv1 ומשם עובר בטרנדוקציה לאזור בו מתבצעת הפיענוח.
יש אזור במוח שאחראי על זיהוי של אובייקטים - באזור האסוציאטיבי, שתפקידו לעשות אינטגרציה של מה שהתקבל מהחושים.
לכן אם נפגע האזור האסוציאטיבי לא נפגעת הראיה לא היכולת לזהות אובייקטים.
תפיסת התנועה נעשית ע"י תאים ספציפיים, שמאתרים תנועות ספציפיות - מימין לשמאל, משמאל לימין.
ישנם טכניקות של רישום שרושם את הפעילות של התא הבודד, הבודקים האם התא מגיב כאשר הוא רואה תנועה מסוימת, וכך יודעים איזה תא מתמחה במה. יש תאים שהתפקיד שלהם הוא להגיב לתנועה שמגיעה לכיוון הראש.
מבחינים בין תנועה שהיא תנועה אבסולוטית - זז על רקע של ים או של רקיע וקשה להבחן את המהירות של התנועה, לבין תנועה יחסית- משהן שזז על רקע של דברים. בכביש למשל.
תנועה מדומה\ סטרובוסקופית - אשליה של תנועה. (בסרטים רצף של תמונות שיוצרות אשליה של תנועה).
הסתגלות בררנית - הסתגלות של התאים שמגלים את התנועה, כשלמעשה מדובר בירידה שיש ברגישות לתנועה שמתרחשת כשאנו צופים בתנועה משך זמן ממושך. זה קורה כי אותם תאים מתעייפים ולכן זה קורה. (תנועה בכיוון המסוים). (ישנו אפקט לוואי ש תנועה עם הסתכלתי הרבה זמן על תנועה יורדת ואז מסיטה את מבטי אני אראה תנועה עולה. וזה נכון לגבי כל סוגי התנועה.)
הקבצה של אובייקטים
עקרון קרבה - יש לנו נטייה לתפוס אובייקטים בקבוצות.
תופסים אובייקטים שקרובים אחד לשני כשייכים אחד לשני.
עיקרון של סגירה - יש לנו נטיה לכווץ יחד צורות שכמעט נסגרות כדי להשלים אותם למתאר שלם.
המשכיות טובה- יש לנו נטיה לכווץ יחד אובייקטים שיוצרים מתאר ללא קיטוע בעיקרון שנקרא המשכיות טובה.
אובייקטים דומים.
(גם בשמיעה יש נטיה לקבץ צלילים - לפי דמיון, או נעימות של רצף, קירבה בזמן).
מאפייני אוביקט פרמיטיבים - צבע, צורה, גודל, מרקם. כל אחד מהן מקודד בנפרד. רק בשלב השני יש אנטגרציה.
אנו מזהים בעיקר אובייקטים על פי צורה.
שלבים של זיהוי אוביקט:
1. איסוף של פרטים פרמיטיבים. (איזה צבע מופיע, איזה צורה, איסוף נתונים, אבל אם יש כמה אובייקטים האיסוף הוא מפושט לכן אם יקרינו לי לשניה את התמונה, אני אזכור את הצבעים והצורות אבל לא אדע לשייך צבע לצורה).
2. אינטגרציה.
(אני אקלוט קודם צורה, צבע ואז מרקם).
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה