סיכומים מדעי ההתנהגות: פסיכולוגיה פיזיולוגית

שיעור -2

יום שלישי 01 נובמבר 2011

13:02

סוגיות אתיקה במחקר בבעלי חיים - כל המחקרים אמורים לעבוד וועדת אתיקה.

חוקרים יותר מחויבים לאתיקה.

רנה דקארט - דואליזם - גוף ונפש הינן שתי ישויות נפרדות המשפיעות זו על זו. אין לנו כלים להבין לגמרי את הנפש.

שיעור - 3 תאים במערכת העצבים.

יום שלישי 08 נובמבר 2011

13:01

פרק 2 - תאים במערכת העצבים

מבנה תא בסיסי - כל תא עטוף בממברנה - קרום בררני, שמאפשר כניסה ויציאה של חומרים. הקרום הבררני תוחם את גבולות התא.

הממברנה עשויה שומן שמאורגן בשתי שכבות של מולקולות שומניות בצורת טבעת.

הממברנה עשויה שומן ולכן אטומה למים.

כל התאים החיים נמצאים בסביבה מימית- נוזל בין תאי ותוך תאי. (הריאות זה המקום היחיד שבו בתאים אין נוזלים בין ותוך תאיים).

בטבעת השומנית- החלק של חומצת השומן שבא במגע עם פנים התא ולכן קרוב למים שבתא הוא הידרופילי - אוהב מים. והחלק הפנימי שמתחבר למולקולות השמון האחרות הוא הידרופובי - שונא מים.

בתוך שכבות השומן משובצים מבניים העשויים חלבונים. חלבון עשוי מחומצות אמיניות, יש 20 חומצות אמיניות ידועות. חלבון מורכב מרצף של חומצות אמיניות. 2 חומצות אמיניות יחד מרכיבות פפטיד.

פונקציות של חלבונים - תעלות, אנזימים - חלבון, זרז של תהליכים.

בממברנה יש חלבונים מסוגים שונים וגם חלבונים במבנה של תעלות וגם דרכם נכנסים ויוצאים החומרים מהתא. (לא רק, יש חומרים שנכנסים ממש דרך הקרום עצמו).

מה יש בתוך התא? המבנים של האברונים ואיך הם עובדים:

ציטופלסמה- נוזל התא, קצת סמיך, לא צלול. בתוך הציטופלסמה יש מלחים, חלבונים, גלוקוז.

גרעין- המוח של התא, בכל התאים יש גרעין חוץ מתאי דם אדומים. DNA - החומר התורשתי. כל תאי הגוף זהים מבחינת החומר התורשתי שיש בתוכם. ( גרעינון - החלק הפעיל בתוך הגרעין)

כל התאים בגוף כל הזמן מתחדשים, ( עוברים שעתוק וחלוקה ליצירת תאים חדשים). חוץ מתאי עצב במוח שהם ברובם לא מתחדשים. גם הוא עטוף ממברנה.

מבנה - הממברנה של הגרעין טיפה שונה מהממברנה של קרום התא, כי התפקידים שלהם שונים.

בתוך גרעין התא יש את החומר התורשתי מורכב חציו מאמא חציו מאבא. החומר התורשתי מאורגן בכרומוזומים. לבני אדם יש 23 זוגות כרומוזומים (כל זוג מורכב מאחד מאמא אחד מאבא).

בכרומוזומים מצוי המידע לכל התכונות שלנו.

הכרומוזום עשוי משרוכים של DNA מכווץ. יש מצבים שבהם הכרומוזום נפתח ונראה כמו שרוך ויש מצבים שבהם הוא מכווץ ומאורגן בצורה האופיינית לו.

DNA - סליל כפול מסולסל , עשוי 4 סוגים של חומצות גרעין (חלבונים), ( (A,T,C,G

בכל תא יש חלקים מסוימים בDNA שבאים לידי ביטוי בו.

יש מתווך בין החומר התורשתי שנמצא בכל התאים באופן זהה לבין איזה חלקים יבואו לידי ביטוי (בצורת חלבונים) בתא ספציפי.

המתווך נקרא RNA נמצא בגרעינון. ה RNAהוא סליל\ גדיל אחד.

ישנם שלושה סוגים של RNA:

rRNA ריבוזומלי. ריבוזום על RNA.

tRNA- שליח.

mRNA- מעביר הודעה, אינפורמציה.

הרשת האנדופלסמתית - שעליה יש את הrRNA ריבוזומלי הוא בעצם הריבוזום בו מתרחש התהליך.

הmRNA - עליו יש את המתכון, את האינפורמציה של האיך החלבון צריך להראות. איזה רצף של חומצות אמיניות צריכות להיות לחלבון הזה. דרך הציטופלסמה הmRNA מגיע לריבוזום.

כל רצף של 3 אותיות בmRNA הוא קוד לחומצה אמינית אחרת. ואז הtRNA הולך לציטופלסמה ומביא את מה שמתאים לקוד של הmRNA.

רשת אנדופלסמטית - בתוך הציטופלסמה יש ממברנות, שהם כמו רשת כבישים בתוך התא, הן מתחברות לקרום הבררני של התא ולקרום של גרעין התא. ( כאילו מחברות בצינורות את כל החלקים)

חלק מהרשת חלקה וחלק מגורגת - יש עליה גרגירים. הגרגירים נקראים ריבוזומים.

הריבוזומים- הם בית חרושת לחלבונים. (הוא מסדר אותם)

ג'ולג'י- ממברנות דחוסות, הם בית האריזה. (הוא אורז אותם למבנה הסופי)

מיטוכונדריה - אחראי על ייצור האנרגיה בתא. ( מייצר ואוגר אנרגיה).

ליזוזומים - נראות כמו שלפוחיות, גם כן עשויות ממברנות. אחראיים על הפסולת בתא. מפרקים חומרים כימית, וגם מובילים אותו החוצה.

שיעור - 4 - 5.

יום שלישי 15 נובמבר 2011

13:02

המשך תאים במערכת העצבים

בכל תא בא לידי ביטוי חלק מסוים שרלוונטי לתא הספציפי הזה.

הRNA מעתיק ומייצר את החלבונים הרלוונטיים לתפקוד של התא הספציפי הזה.

RRNA- ריבוזומים, בית חרושת לחלבונים.

שלושת סוגי הRNA מיוצרים בגרעין ויוצאים לציטופלסמה. הRRNA - מתארגן ליצור ריבוזומים ומתיישב על הרשת האנדופלסמטית והופך אותה למגורגרת.

MRNA - מתכון ספציפי לחלבון מסוים נכנס לריבוזום ועל פיו נבנה החלבון הספציפי.

הtrna - הולך להביא את החומצות אמיניות מהציטופלסמה לריבוזום על פי המתכון.

הגולגי נותן לו את הדברים האחרונים והמעטפת הבררנית לסיום התהליך של בניית החלבון.

המיטוכונדריה - נראת כמו כפסולה, עשויה שתי ממברנות אחת מקיפה ואחת מחולקת כמו למדפים - על מנת להגדיל את שטח הפנים.

על הממברנה הפנימית יש אינזימים. היא מייצרת מטבע שמחזיק בתוכו אנרגיה -ATP -אנרגיה כימית זמינה. זרחן = Adnozin +3pospat.

בין המולקולות האלו יש קשרים (-) עתירי אנרגיה = קשר כימי שמחזיק בתוכו אנרגיה.

כשהתא צריך אנרגיה אז משתחרר זרחן 1 + אנרגיה ונשאר אדנוזין ושתי זרחות.(ADT)

חמצן+ גלוקוז => אנרגיה כימית זמינה ATP - (+אנרגית חום)

במיטוכונדריה מייצרים את הATP ע"י חיבור האדנוזין והזרחן.

תתכן מצוקה בתא כאשר אנו מבזבזים הרבה אנרגיה ולא מיוצרת מספיק אנרגיה במקביל.

ליזוזום - קפסולה עגולה, בתוכה יש אינזימים מפרקים תפקידה לפרק חומר פסולת ולהוציאו מהתא. ממברנה שלו מתמזגת עם ממברנת התא ואז הוא פולט את הפסולת החוצה. התהליך נקרא אקסוציטוזה. (הוצאת פסולת מהתא).

תא עצב

מבנה תא עצב - גוף תא - הוא כמו תא בסיסי בכל תא אחר בגוף, אקסון, ציטוסקלטון - שלד התא נותן צורה לאקסון, כפתור סופי, מיאלין ודנדריטים.

בתא עצב יש בנוסף -

נוירופילמנטים - סיבי חלבון ארוכים המעניקים לתאים את צורתם המיוחדת. מייצרת את ציטוסקלטון .

מיקרוטובולים -לאורך האקסון יש צינורות דקים שאמורים להעביר חומרים מגוף התא עד קצה האקסון. קוראים להולכה הזאת - הולכה אקסופלזמית. תהליך אקטיבי עם שימוש באנרגיה.

תאים תומכים במערכת העצבים:

מערכת מרכזית - תאי גליה. שלושה סוגים: אסטרוציטים - תמיכה, מזון... (להשלים מהספר).

מערכת היקפית- תאי שוואן.

התכונות העקריות המייחדות תאי עצב:

1. היכולת לייצר פוטנציאל חשמלי.

2. היכולת להעביר את הפוטנמיאל למרחק.

3. היכולת להשפיע על פעולת תאי עצב אחרים.

כיוון זרימת המידע:

בתאי עצב זרימת האנרגיה מתבצעת תמיד מהדנדריטים לגוף התא לאקסון.

דנדריט יכול לפגוש תא אחר גם בגוף התא האחר וגם באקסון של האחר.

תקשורת תוך ובין תאים במערכת העצבים.

תא עצב הוא תא ארוך שצריך להעביר אינפורמציה מהר ולאורך דרך ארוכה.

לכן התא עצב מעביר "דיבור" בתוך התא בדרך חשמלית.

מיקרואלקטרודה - זכוכית שנראת כמו פיפטה והקצה נכנב לממברנת התא. מכניסים לפיפטה נוזל וחוט חשמלי וכך מודדים את החשמל באקסון.

לאוקסילוסקופ יש מסך של מוניטור ושתי מיקרואלקטרודות. ציר X = זמן. ציר Y = מתח חשמלי.

אלקטרודה אחת מכניסים לתמיסה \ לתוך התא ואחת נשארת מחוץ לתא.

כששתי האלקטרודות בחוץ לפני שנכנסתי לתא המוניטור בקו ישר. ( 0 חשמל שניתן למדידה, משום שתי האלקטרודות באותה תמיסה שום חשמל לא עובר ביניהן).

אחרי החדירה לתוך התא עם אחת האלקטרודות כך שאחת בתמיסה פנימית ואחת בתמיסה חיצונית. המוניטור יראה 70-.

( המוניטור בודק פער חשמלי בין שתי האלקטרודות).

האלקטרודה שבחוץ היא 0 נשארה 0 כמו בהתחלה, והפנימית מודדת משהו במינוס ביחס לאלקטרודה שבחוץ.

הממברנה של אקסון קיר אחד שלה - חלקה באה במגע עם פנים התא וחלקה עם חוץ התא.

החלק שבא במגע עם החוץ חיובי, והחלק שבא במגע עם הפנים שלילי.

דיפוזיה- מעבר של חלקיקים ממקום שריכוזם גבו למקום שבו ריכוזם נמוך על מנת להשוות

ריכוזים.

כוח דיפוזי = כוח כימי - הכוח שדוחף את החלקיקים ממקום למקום.

כוח אלקטרוסטאטי - כוח פיזיקאלי חשמלי.

דוחף חלקיקים ממקום שריכוזם גבוה למקום שבו ריכוזם נמוך על מנת לגרום לאיזון מטענים.

התמוססות של מלח במים - הגביש מתפרק לחלקיקים - כל חלקיק מופרד מהמבנה המוצק

ונעטף חלקיקי מים.

המלח מתפרק במים לכלור - טעון שלילי, נטרן - טעון חיובי.

המטען שלהם בה לידי ביטוי כשהם מומסים.

מניע חלקיקים ממקום שיש הרבהפלוסים למקום שיש מעט וכנ"ל לגבי שליליים

אלקטרוליט - חומר שכשהוא במצב מוצק הוא לא טעון וכשהוא מומס במים אנו מקבלים אותו במצב טעון - החלקיקים מופרדים לחלקיקים חיוביים ושליליים שהם תמיד זהים בכמותם.

במצב שיש ממברנה בין שני הצדדים ה

חלקיק טעון נקרא יון.

יונים שטעונים חיובית נקראים - קטיון.

יונים שטעונים שלילית נקראים - אניון.

מלח מורכב ממולקולות שקטונים ואניונים.

בתא יש כמה סוגים של יונים:

קטיונים אניונים

נתרן na+ כלור cl -

אשלגן k+

סידן ca++

בתאי גופינו היחס בין המטענים החיוביים לשליליים אינו שווה וגורם למתח חשמלי בין פנים התא לבין הנוזל החוץ תאי מה שיוצר - פוטנציאל ממברנה.

מחוץ לתא יש יותר אניונים ויותר קטיונים , ויותר מלח -נתרן, כלור. מבתוך התא. בגלל הממברנה של התא.

בתוך התא יש יותר אשלגן מבחוץ.

רק בתוך התא יש חלבונים אניונים שליליים גדולים. אניונים אלו לא יכולים לצאת מהתא. (אלא אם כן הוא מתפרק - מת..)

החלבונים הם אלו שמייצרים את ההפרש בין פנים התא לחוץ התא, פנים התא שלילי יותר מין החוץ.

כשיש הבדל בין כמויות של שליליים וחיובים בין שני אזורים זה יוצר פוטנציאל לתנועה חשמלית. כוח מניע בממברנה.

ה-70 מיניוולט זה ההפרש בפוטנציאל בין שני המקומות.

	פוטנציאל חשמלי	פוטנציאל דיפוזי
נתרן na+	רוצה להיכנס פנימה (כי יש יותר שליליים בפנים)	רוצה להיכנס לתא.
כלור cl -	רוצה לצאת החוצה.	רוצה להיכנס פנימה
אשלגן k+	רוצה להיכנס לתא	רוצה לצאת מהתא
A - חלבונים שליליים	רוצה לצאת מהתא	רוצה לצאת מהתא

כוח דיפוזי שואף לאותה כמות חלקיקים בכל מקום.

ואילו כוח חשמלי (לחץ אלקטוסטטי) רוצה שיהיה אותו פלוסים ואותם מינוסים בכל מקום.

הפוטנציאל ממברנה - מתקבל ממטח חשמלי המתקבל כתוצאה מאיזון בין שני כוחות מנוגדים.

פוטנציאל ממברנה = -70 במנוחה.

מכניסים במכשיר שלמדנו קודם פיפטה לתוך התא יונים שליליים ההפרש יגדל ונמדוד -80 -90 וכו.. מעל -100 התא מתפרק ולא יכול להכיל את זה.

היתה קוטביות = פולריזציה בין הבפנים לבחוץ שנדדה במינוס 70. אחרי שהוספנו והגדלנו את השליליות נהיה היפרפורליזציה. פוטנציאל מנוחה. הגדלנו את הפער.

ואם נכניס לתוך התא יונים חיוביים הפוטנציאל מתחיל לעלות כי ההפרש בין הפלוסים למינוסים קטן. מה שנקרא דהפולריזציה.

אבל התא עושה בלאגן הוא לא עושה את השינוי שאני רוצה. ברגע שעברנו את ה-55 זה יוצא משליטתינו = מה שנקרא פוטנציאל פעולה.

התא עובד לבד.

ברגע שנכנסים יונים חיוביים לתוך התא יש פוטנציאל פעולה והאקסון מעביר חשמל. (הוא קופץ עד +40 ).

ה- 55 הוא פוטנציאל סף לפריצה פוטנציאל פעולה.

ברגע שהגענו למינוס 50 נפתחות תעלות נתרן שמאפשרות כניסת נתרן לתוך התא, מה שגורם לדהפורליזציה מוגברת עד שהתא מגיע ל+40.

אלו תעלות שהן תלויות מתח כדי להיפתח - מתח של -55 פותח אותן.

בין ה0 ל+10 מתחילות להיפתח תעלות אשלגן. שמנסה רק לצאת.

וברגע שהוא יוצא הוא גורם לירידה של המתח.

בנקודת השיא מתחילה הירידה כי תעלות הנתרן ב +20 מתחילות להיסגר. (האשלגן עדיין יוצא החוצה והשילוב גורם לירידה)

תעלות הנתרן לא רק נסגרות אלא גם ננעלות. מה שאומר שיש זמן השהיה מסוים שאי אפשר לפתוח. מה שנקרא - אינאקטיבציה.

Adnozin-p-p-p

( (נשארAdnozin-p-p / p+ (משתחרר לציטו) אנרגיה

$תיאור: C:\Users\hadas\AppData\Local\Temp\msohtmlclip1\02\clip_image001.png$

$תיאור: C:\Users\hadas\AppData\Local\Temp\msohtmlclip1\02\clip_image002.png$

$תיאור: C:\Users\hadas\AppData\Local\Temp\msohtmlclip1\02\clip_image003.png$

ממברנה עליונה

$תיאור: C:\Users\hadas\AppData\Local\Temp\msohtmlclip1\02\clip_image004.png$

$תיאור: C:\Users\hadas\AppData\Local\Temp\msohtmlclip1\02\clip_image005.png$

תוך האקסון

$תיאור: C:\Users\hadas\AppData\Local\Temp\msohtmlclip1\02\clip_image006.png$

$תיאור: C:\Users\hadas\AppData\Local\Temp\msohtmlclip1\02\clip_image007.png$

$תיאור: C:\Users\hadas\AppData\Local\Temp\msohtmlclip1\02\clip_image008.png$

+40

$תיאור: C:\Users\hadas\AppData\Local\Temp\msohtmlclip1\02\clip_image009.png$

-55

-70

שיעור - 6

יום שלישי 06 דצמבר 2011

12:57

בפוטנציאל הפעולה הפנים נהיה יותר חיובי מהחוץ.

פוטנציאל סף - פוטנציאל שבו פורץ פוטנציאל פעולה 50 - \ 55 - .

אחרי שהגענו לפוטנציאל פעולה נפתחות תעלות נתרן, תלויות מתח - כי היא תלויה במתח של התא.

הנתרן שנכנס מגדיל את הדפולריזציה. עד כדי כך שהתא מגיע בסוף עד 40 +.

בשלב מסוים בסביבות ה - 0 זה טריגר לפתיחה של תעלות אשלגן תלויות מתח.

קרוב לשיא תעלות הנתרן נסגרות וננעלות - אינאקטיבציה. הם על השהייה.

הירידה היא בגלל שהאשלגן ממשיך לצאת וגורם להיפרפולריזציה.

תעלות נתרן נפתחות מהר ונסגר מהר, ואילו תעלות אשלגן יש להן דלת כבדב ולוקח להן הרבה זמן לפתיחה והרבה זמן לסגירה.

לכן אפילו שיש טריגר לסגירה שלהן זה לוקח הרבה זמן והם ממשיכים לצאת כך שאפילו יש ירידה מתחת לפוטנציאל מנוחה. אפילו עד 80-, ואח"כ זה מתייצב וחוזר לפוטנציאל מנוחה 70-.

משאבות נתרן אשלגן מובילות בהעברה אקטיבית 3 נתרן החוצה בתמורה ל2 אשלגן פנימה. מה שעוזר להחזרת המצב למצב של פוטנציאל מנוחה. להחזיר את התא למצב של -.

התא משקיע אנרגיה לעשות זאת נגד הכוחות שפועלים.

תקופה רפרקטורית - פרק הזמן שלא יכול להיתרחש באותו נקודה באקסון שוב פוטנציאל פעולה בגלל:

1. בגלל אינאקטיבציה של תעלות נתרן. 2. בגלל ההיפרפולריזציה.

תקופה רפרקטורית מוחלטת - התקופה שבה תעלות נתרן נעולות.

תקופה רפרקטורית יחסית - פרק זמן שבו כמות רגילה של + לא מספיקה אבל אם נשים קצת יותר אז זה אפשרי. (כי היתה ירידה מתחת לסף מנוחה אז צריך יותר פלוסים כדי להגיע לפוטנציאל סף כדי לעורר פעולה).

תעלות תלויות מתח מצויות בממברנת האקסון - ולא בגוף התא.

פוטנציאל פעולה יכול להיות רק על האקסון.

קיים ריכוז תעלות תלויות מתח גבוה במיוחד ב"תלולית האקסון" ולכן אזור זה עם סף רגישות נמוך יותר מסף הרגישות בשאר ממברנת התא.

בגוף התא אין תעלות נתרן ואשלגן תלויות מתח.

הכנסנו + באזור מסוים באקסון ופורץ פוטנציאל פעולה לאחר מכן יש נעילה. ומלא נתרנים נמצאים באזור הזה בתוך התא לידי הממברנה. מה שמשפיע על אזור ליד גם לדפולריזציה ומעורר גם אותו וכך עובר פוטנציאל הפעולה לאורך כל האקסון. תופעת "הכל או לא כלום" ברגע שיש פוטנציאל הוא ממשיך עד סוף האקסון.

(אם האזור שהתעורר נמצא באמצע התא יש פוטנציאל לשני האזורים של התא אבל הזרם שזורם לכיוון הגרעין נעצר ולא ממשיך משום שאין באזור של גרעין התא תעלות ולכן לא ממשיך).

יש אקסונים עם מיאלין ובלי.

באקסון עם שכבת המיאלין שניראת כמו טבעות של מעטפת על האקסון, ובין טבעת לטבעת יש מרווח שנקרא מרווח ראנווייה.

המרווח בין מיאלין למיאלין מספיק קצר כך שיספיקו מספיק פלוסים להגיע לאזור הבא וליצור פוטנציאל פעולה.

מה שגורם לתנועה בקפיצות - מה שדוחף את הזרם מהר יותר, וחוסך אנרגיה.

(כי מדלגים על חלקים מסוימים, לא מחכים עד שאזור 1, 2, 3 יפתחו לפי הסדר ואז זה יעבור. אלא אזור 2 מכוסה במיאלין ואין בו תעלות כך שיש מספיק פלוסים מ1 כדי לפתוח כבר את 3 ולא לחכות ש2 גם יידלק. חוסך באנרגיה כי תחת המיאלין אין משאבות והמשאבות כדי לפעול דורשות השקעת אנרגיה. זה גם חוסך אנרגיה כי יש פחות עודפים שנכנסים לתא וצריך להוציא אותם..)

נוירונים בלי מיאלין - תינוק שנולד, נולד בלי מיאלין. תהליך המיאליזציה מתרחש עם הזמן. בסופו של דבר רוב האקסונים עטופים במיאלין. חוץ מעצבים מסוימים של כאב שהם לא עטופים במיאלין. ככל שמזדקנים התגובות והפעולות נחלשות ומועטות בגלל ירידה ביצירה של המיאלין - מה שגורם לירידה במעבר העצבי וכך להאטה. מה שנקרא דמיאליזציה. (ירידה בייצור מיאלין).

תא עם מיאלין נבדל מתא בלי ב:

1. מספר פוטנציאלי הפעולה הנדרשים על מנת להעביר מסר.

2. כמות האנרגיה המושקעת

3. מהירות הגעת המסר.

חוק הכל או לא כלום - ברגע שמתחיל פוטנציאל הוא מגיע לקצה.

כשפוטנציאל פעולה מגיע לקצה האקסון נעשה הדיבור עם התא הבא.

הסינפסה שהיא אזור הדיבור של שני התאים בנוי משלושה חלקים:

1. אזור קדם סינפטי - הכפתור הסופי - יש בו שלפוחיות שמכילות את הנוירוטרנסמיטורים הממברנה שלהן מתאחדת עם ממברנת התא ושופכות החוצה את תוכנן למרווח הסינאפטי. יש על ממברנת הכפתור הסופי תעלות סידן תלויות מתח. ויש יותר סידן בחוץ מאשר בפנים, לכן אם התעלה נפתחת הסידן נכנס פנימה. פוטנציאל הפעולה שמגיע לסינפסה פותח את התעלות נתרן תלויות מתח. כשיש הרבה סידן בתא הוא גורם להדבקת ממברנות. מה שהוא עושה זה גורם לכך שהשלפוחיות יכולות להיצמד לממברנת הכפתור ולעשות אקסוציטוזה - להתאחות עם ממברנת התא ולשפוך החוצה את תוכנם.

2. אזור פוסט (בתר) סינפטי - הממברנה של התא המקבל.

3. מרווח סינאפטי - המרווח בין סוף תא אחד ותחילת תא אחר.

חוק התדר -

תדר יכול להגיע מכמה מקומות בו זמנית, ויש מקום בתא שבודק את רמות התדר שהגיעו מכל מיני מקומות, או רמות התדר שהגיעו מתא אחד בלבד.

תא המטרה עושה סכום בכל נקודה ספציפית של כל התדרים המעוררים והמעכבים והתדיריות והעוצמה שלהם ועפ"י זה "מחליט" האם יהיה דה או היפר פולריזציה.

דפולריזציה בקצה האקסון הקדם סינפטי גורמת לכניסת יוני סידן ול"דבקות" של שלפוחיות לממברנה ולבסוף לשחרור נוירוטרנסמיטר למרווח הסנאפטי.

אם הנוירוטרנסמיטר גרום בתא התבר סינאפטי לפתיחת תעלות כלור תלויות נוירוטרנסמיטר.

הכלור יכנס לתא ויגרום להיפרפולריזציה מקומית.

שיעור -7 .

יום שלישי 13 דצמבר 2011

13:00

מערכת העצבים היקפית

יש שני תת מערכות:

רצונית - הנעה של השלד.

אוטונומית - לב. בתוך האוטונומית יש שתי מערכות : א. סימפתטית - עובדת במצבי לחץ (עובדת במצבים לא סימפטים)

ב. פראסימפתטית - עובדת במצבי יום יום רגילים, מצבי רוגע. עיכול. (פרה פרה...) .

מ1802 - ידענו אנטומיה של המוח.

התפתחות פילוגנטית (לא למבחן) - התפתחות של מינים לאורך האבולוציה. מדג עד אדם המבנה הכללי של המוח דומה רק הגודל היחסי שונה.

התפתחות אונטוגנטית - התפתחות של פרט מסוים מכלום לפרט שלם. (מהזיגוטה עד תינוק שלם).

מביצית מופרת - זיגוטה שמתחלק עד שישנם צבר תאים.

מצבר התאים נהיות שתי שכבות - השכבה הפנימית מייצרת איברים פנימיים והחיצונית עור וחלקים חיצוניים.

(= בשלב זה ישנה התמיינות של תאים לשלוש שכבות מרכזיות:

א. אנדודרם - רקמות שיתפתחו לאיברים פנימיים (כבד, טחול..)

ב. מזודרם - שרירים ועצמות שלד.

ג. אקטודרם - מערכת העצבים המרכזית וההיקפית והגפיים.)

ביום ה25 בערך נוצר צינור שניסגר משני הצדדים - שם מתחילה להיווצר מערכת עצבים.

אם הצינור לא נסגר יהיה לו שידרה לא יהיה מוח והתינוק ימות.

בשלב הראשון נוצרות שלוש שלפוחיות בסוף של הצינור הסגור. שלושת השלפוחיות ייצרו את המוח ונחלק התחתון ייצר את חוט השדרה.

השלפוחית הראשונה מלמעלה יוצרת - מוח קדמי.

שלפוחית שניה - מוח אמצעי.

שלפוחית שלישית - מוח אחורי.

והחוט שנשאר הוא יהיה חוט השדרה.

בשלב הבא מהשלפוחית הראשונה נוצרות שלוש שלפוחיות.

שתי השלפוחיות הצדדיות של המוח הקדמי (טלאנצפלון - ממנו יתפתחו ההמיספרות) גדלות וגדלות עד שהן עוטפות את השלפוחית העליונה (דיאנצפלון - ), ומקיפות אותה.

השלפוחית השניה, מוח אמצעי נקראת מזאנצפלון.

השלפוחית השלישית, מוח אחורי, מתחלקת למטאצפלון ומיילאנצפלון.

חלוקה עיקרית	חדרי המוח	חלוקת משנה	מבנים עיקריים
מוח קדמי	חדרים צדדים	מוח קיצוני	הקורטקס המוחי, גנג.. בסיסיים, מערכת לימבית
	חדר שלישי	מוח ביניים	תלמוס, היפותלמוס
מוח אמצעי	תעלת מוח	מוח אמצעי	טקטום, טגמנטום
מוח אחורי	חדר רביעי	מוח שמאחורי מטאצפלון	מוחון, גשר
		מוח לשד (מיילאצפלון)	מוח מאורך

קרומי המוח והשדרה

בגלל חשיבותו של המוח הוא מוגן מאוד.

יש את הגולגולת, ותחתיה בין המוח לגולגולת יש שלושה קרומים שעוטפים את המוח:

1. הקרום הקשה - הקרום שצמוד לגולגולת. ממש קשה, כך שהוא כמעט קשה כמו העצם של הגולגולת. בmri קשה להבחין בין הגולגולת לקרום הקשה. הקרום הקשה נקרא גם דורמטר.

2. קרום קורים\ עכבישי - נראה כמו קורים, מייצר משהו שדומה לספוג, ובתוך הקורים יש נוזל מוח שדרה = csf. ובתוך הקורים שזורים כלי דם.

3. הקרום העדין - נמצא צמוד לקיפולים של המוח, נראה כמו הקרום העדין של הביצה. שנקרא גם פיאמטר.

הנוזל מגיע אל חדרי המוח. וזורם בסירקולציה מהקרום לחדרי המוח עצמם. אם יש בעיה בסירקולציה יכולות להיווצר בעיות.

למשל - הידרוצפלוס - יש להם סתימה בנוזל שמצטבר ומנפח את המוח. יש לחץ על הראש, שגורם לכאבי ראש. וגם מקטין את המקום שבו המוח יכול לגדול, ולכן הוא עלול להיתקע בשלבי התפתחות מוקדמים.

הנוזל דיי דומה לפלסמה של הדם.

ישנם 4 חדרי מוח: שניים גדולים למעלה. 3 באזור של הדיאנצפלון. בין ה3 ל4 יש את תעלת המוח וה4 נמצא באזור גזע המוח.

הנוזל מוח זורם בתוך המוח, מסביב למוח, בתוך השדרה. לקרוא על הסירקולציה של נוזל המוח.

מקלעת הדמים choroid plexus\ - זוהי רקמה עשירה כלי דם הבולטת לתוך חללי החדרים ומייצרת את נוזל המוח והשידרה.

נוזל הדם ממשיך מהחדר הרביעי לשדרה, ומפתח החדר ה4 יוצא לחלל התת קורי וזורם סביב כל מערכת העצבים המרכזית.

גבשושי קרום הקורים - בליטות קטנות בתוך קור הקורים.

גת סטילית עילית.

מחסום דם מוח - מטרתו לבודד את המוח מהגוף כדי שלא כל מה שמגיע לדם יגיע גם למוח, למשל רעלנים שנכנסים לדם לא יגיעו למוח.

במוח כדי שלא יעבור סתם דם לתאים בצורה לא מבוקרת, התאים שמרכיבים את כלי הדם הנימיים במוח צפופים יותר ומצופים בגליאה כך שהם אטומים יותר. (הוא הרבה פחות בררני).

אזור פוסט טרמה - אזור בגזע המוח, אזור שבו אין את המחסום מוח, אזור האחראי ההקאה, הוא מאבחן את הדם שמגיע ממערכת העיכול ובודק אם יש חומרים בדם שהם בעייתיים ופועל בהתאם, כמו מפעיל את רפלקס ההקאה.

(כדי שהחומרים הרעלניים לא יגיעו למוח.).

המחסום מתפתח בינקות ונפגע בהזדקנות ובסטרס.

שיעור -8

יום שלישי 20 דצמבר 2011

13:00

מבנה המוח

קדמי - anterior.

אחורי - posterior.

עליון - superior.

תחתון - inferior - ventral.

סימטריה דו צדדית - אפשר להעביר קו באמצע ולקבל שני צדדים זהים.

באדם יש סימטריה דו צדדית.

באותו צד\ - ipsilateral יד ימין היא באותו צד של רגל ימין ולכן היא איפסטרלית לו.

Contralateral - צד מוגד. יד ימין ורגל שמאל הם קונטראלים.

Medial - אמצעי. (כמו האף ביחס לאוזן).

Lateral - צידי. (האוזניים יחסית לאף)

אוריזנתלי - חתך אופקי.

קורל פלן - חתך רוחבי.

חתך סגיטלי - שביל באמצע או בצד נקרא. (יכול להיות כל חתך שהוא מהראש לרגל לכל הרוחב). (כשאני חותכת מוח חתך סגיטלי אני מקבלת פרוסה מתוך המוח כך שיש למעלה קדימה אחורה אבל אין ימין ושמאל - כי זה האמצע.)

מיד סגיטלי - קו שמייצר שני חתכים סימטריים.

מבנה ופונקציה של מערכת העצבים - פרק 3

קורטקס - קליפת המוח, הקליפה של המוח הגדול.

הקליפה של המוח מקופלת מה שמגדיל את שטח הפנים של המוח.

אזורים שהם גבעה נקראים רכס gyrus - .

ולשקעים שנראים כמו חריצים קוראים חריץ sulcus.

השטח בקורטקס נראה אפור כי הוא מורכב מגופי תאים והבפנים מה שמתחת- התת קורטקס הוא הלבן כי זה החלק של האקסון והמיילינים.

הקורפוס קולוסום - קפיס המוח, מורכב מאקסונים ולכן גם הוא לבן. הוא מורכב מאקסונים שמחברים בין תאים בין שני צידי המוח.

ישנם 4 אונות (בכל המיספרה) במוח: החלוקה היא גם מבנית וגם פונקציונלית.

אונה פרונטלית\ מצחית - מופרדת מהאונות שלידה (מהרקתית, והפארטלית) ע"י חריצים. מופרדת מהטמפורלית ע"י החריץ הצידי (lateral pissure), הוא חריץ עבה. ומופרדת מהקודקודית ע"י החריץ המרכזי. ( central sulcus).

(ההפרדה בין שלושת האונות האחוריות היא בעצם קן שמיוני בין שני החריצים).

המצחית תופסת חלק יחסית גדול לשאר האונות.

האונה הקודקודית \ פאראיטלית - נמצאת בקודקוד ומעט אחורה.

האונה הרקתית \ טמפורל - למטה קרוב ללסת.

אונה עורפית\ אוקסיפיטל - קרובה לעורף.

היום מחלקים את הקורטקס ל47 חלקים.

שלושת האונות האחרונויות- (קודקודית, רקתית, עורפית) הן אונות סנסוריות שמקבלות אינפורמציה מעברי החוש.

והאונה הקדמית הפרונטאלית היא אונה מוטורית- גם להזיז דברים, גם קבלת החלטות.

אזור ברוקה - מרכזי הדיבור נמצא באזור הפרונטלי.

אזור וורניקה - אחראי על הבנה של דיבור, קליטה והבנה של שפה, ממוקם באזור בין שלושת האונות האחרונות אבל יותר טמפורלי\ רקתי.

האזור התחושתי הוא פרוסנטלי, והאזור המוטורי הוא קדמי.

מיפוי הומונקולוס ע"י פנפילד - ממפה את שני הצדדים של החריץ המרכזי כך שהצד הקודקודי הוא תחושתי, והצד מצחי הוא מוטורי - למפה של כל אזורי הגוף גם סנסורי וגם מוטורי. (כל חלק מקבל מקום בהתאם להתמחות שלו , למשל האצבעות והיד מקבלות באזור המוטורי יותר מקום מאשר באזור התחושתי.

(תחושה - הכוונה תחושה של מגע, לחץ וחום קור.)

האזור הסומאטוסנסורי - נמצא ממש ליד החריץ, אחורה לחריץ בצד הקודקודי.

באזור הזה מתחלק לשלושה חלקים . s1,s2,s3

האונה העורפית כולה וויזואלית - היא מחולקת לשלושה חלקיםv1,v2,v3: . (visual)

האזור השמיעתי - ליד אונת הרקה מהחריץ הצדי ומטה יש את אזור השמיעה a1,a2. (auditory)

1- אזור פרויקטיבי, נורא בסיסי וראשוני, הוא מקבל את האינפורמציה ראשון. 2- וכו' אזורים אסוציאטיביים ביחס לאזור פרויקטיבי, מקבלים אינפורמציה רק מקרוטקס. (מה1 ומקומות נוספים). שם יש עיבוד של מידע ממספר מקומות בקורטקס.

באונה המצחית אין אזורים פרוייקטיבים, כי היא עונה מוטורית ומפיקה תוצאה.

האזור המוטורי של האונה המצחית - נמצא מלפני החריץ - מקבלת אינפורמציה מכל מיני אזורים סנסורים. יש m1,m2,sma, pre frontal.

כל האינפורמציה מגיעה לאזור הקדם מצחי (פרה פרונטל) - חדר הבקרה , מקבלת אינפורמציה ועושה קבלת החלטות . ומעבירה לאזור מוטורי משלים (SMA) והוא בונה את התוכניות בהתאם למה שהבקרה אמרה. משם זה ממשיך לM2 אזור קדם מוטורי שמכין את הדברים לפעולה, ומשם מגיע לM1 שהוא הכפתור שמכוון את התנועה.

הפרונטלי העובד הפוך מהחלקים האחרים מבחינת הסדר העולה ויורד.

סיכומים מדעי ההתנהגות

יום חמישי, 22 בדצמבר 2011

פסיכולוגיה פיזיולוגית - גיגי

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה