שיעור 2 יום שלישי 01 נובמבר 2011
היבט הפנומנולוגית - חקר התופעה.
גישה שיוצאת דופן משאר הגישות כי היא מתמקדת בעיקר בחוויה הסוביקטיבית.
ושוללת את הניסיון של גישות אחרות להתיחס לתופעות האנושיות באופן אוביקטיבי.
מטרת הגישה היא לא לפתח תאוריות או לנבא התנהגות, אלא לתאר ולהבין את החיים הפנימיים וההתנסות של הפרט.
הגישה דוחה את הדרכים הכמותיות לחקר החוויה האנושית.
לא מודדים חרדה באמצעות נתונים כמותיים - כמה את חרדה מ1 עד 10. אלא שימוש למחקר בכלים יותר איכותניים - משתמשים בראיונות או נטמעים בקבוצות כדי להיות חלק מהדינמיקה בכדי לקבל תשובות. (מאפשרת שאלות פתוחות וסוביקטיביות).
בתוך ההיבט הפנומולוגי יש כמה גישות:
גישה הומניסטית- מתייחסת לחוויה האנושית, אופטימית יותר.
גישה אקזיסטנציאליסטית - קיומית. (כמו ויקטור פרנקל - האדם מחפש משמעות.) פסימית יותר.
יחסים בין הבטים שונים:
ההיבט הביולוגי שונה משאר ההיבטים - כי נקודת המבט הביולוגים שואבת את המושגים שלה מביולוגיה ופיזיולוגיה, הגישות האחרות משתמשות במושגים פסיכולוגים.
חוקרים מן ההיבט הביולוגי מנסים להסביר מונחים ועקרונות פסיכולוגים במונחי ביולוגיה. עם זאת ישנם עקרונות רבים שאפשר לנסח רק בצורה פסיכולוגית.
סיבות לשמור גם על הניסוח הפסיכולוגי ולא רק הביולוגי:
- הסבר של תהליכים - ההיבט הביולוגי בוחן את התהליכים בצורה סכמאטית שמפרקת כל תהליך לתת תהלכים ללא הסתכלות כללית והבנת של עיקרון מאחד.
לעומת זאת ההיבט הפסיכולוגי מספק הסבר כללי על התופעה.
למשל: קליטת מידע ע"י שמיעה וראיה - הביולוגיה תפרק לשמיעה וראיה והפסיכולוגיה תתייחס לקליטת מידע והעיבוד שלו בכללי יחד.
- הנחיית פסיכולוגים ביולוגים בעבודתם - מכיוון שהמוח מורכב מאין ספור תאי מוח, החוקרים הביולוגים לא יכולים לבחור בצורה שרירותית איזה חלק לחקור ולקשר לתופעה, ממצאים פסיכולוגים מספקים כיוון לחקירה.
היבטים הפסיכולוגים מתחרים זה בזה, אולם לעיתים יש בניהם התאמה. ככל שבוחנים אותה מיותר הבטים יש סיכוי להבין את התופעה טוב יותר.
לדוגמא: השמנת יתר.
היבט ביולוגי - נטייה גנטית להשמנה.
היבט פסיכואנליטיקאי - אכילה מפחיתה חרדה.
היבט התנהגותי - נובעת מגירויים באוכל.
שיטות במחקר בפסיכולוגיה
- מושתת על עקרונות מדעיים:
אובייקטיביות - אין העדפה להשערה אחת על פני אחרת, שהחוקר אין לו אינטרסים לקבל תוצאה כזאת או אחרת.
(למשל יש בעיה שחברת תרופות היא זאת שעושה את הניסויים והמחקר.)
מהימנות ( יוצאי דיפן - פנומנולוגים) - שהתוצאות ניתנות לשחזור, ומאפשרות להגיע לאותם מסקנות. (ש אם התרופה עוזרת היום היא תעזור גם מחר.)
שיטות מחקר:
- שיטת הניסוי -
שיטה מהוללת ביותר כי מחטיבה פיקוח קפדני מאוד על המחקר. מתבצעת במעבדה כשהמטרה היא למצוא קשר בין משתנים ואפילו להוכיח סיבתיות. ( לדוג' - רוצה להוכיח ששוקולד משפיע על זכרון, במעבדה ע"י בידוד משתנים וקבוצות בקרה אוכל להוכיח זאת.)
בקרת משתנים - במחקר ניסויי ניתן לשלוט ולהפעיל בקרה מדויקת על המשתנים- שליטה על המשתנה הבלתי תלוי כך שלא יהיו משתנם נוספים שיכולים להסביר את המשתנה התלוי.
מבדיל את השיטה הניסויית משאר השיטות.
מערך ניסוי - מתייחס לתהליך המשמש באיסוף נתונים. כשהמערך פשוט מגדירים משתנה אחד תלוי ואחד בלתי תלוי. (הוא יחסית מוגבל, כי רוב הדברים הם מורכבים יותר, ולכן הסברים ביחד ושל כמה דברים נותנים תשובה כוללת ומורכבת יותר). במערכים מורכבים יותר - יכולים להיות מספר משתנים בלתי תלויים ואף מספר משתנים תלויים. (למשל בדיקה של סוג טיפול ושל תרופות על דכאון)
מדידה - צריך להקפיד על הכמות והרמות, ולדרג באופן טוב ורגיש (גם כדי שאוכל לחזור על זה), המונח מדידה קשור ברעיון של הקצאת מספרים לרמות, כמויות, גדלים שונים של המשתנה. שלאחר מכן יש לפרש אותם באמצעות הסטטיסטיקה.
בניסוי לרוב הסטטיסטיקה מתמקדת במציאת הבדלים בין ממוצעים של קבוצות.
- שיטת המתאם - במצבים רבים ברירת מחדל כי אין אפשרות לחקור את כל הבעיות בשיטת הניסוי.
הבדלים המופיעים באופן טבעי ואינם בשליטתנו- כמו למשל משתנים ייחוסים- כמו מגדר, מצב משפחתי, השכלה, הפרעות קשב. (באתי עם הדברים האלו מהבית)
אי אפשר לתפעל את המשתנה הבלתי תלוי, בגלל זה, זה לא מחקר ניסויי. (ניסוי מחייב שליטה על המשתנה הבלתי תלוי מבחינת הרמות שלו!)
לכן ברירת המחדל היא מתאם.
מקדמי מתאם - ברוב המקרים אנו נחשב ערך שנקרא R שהוא מקדם מתאם. יש סוגים שונים של מקדי מתאם.
החישוב יהיה הקשר של ערכי X עם Y. מציאת קשר בין משתנים, בשום אופן לא מעידה על יחסים סיבתיים. אין הוכחה שA גרם לB רק שיש ביניהם קשר. כדי להוכיח סיבתיות יש לעשות מחקר ניסויי עם שליטה בבלתי תלוי.
מבחנים -
- שיטת התצפית -
תצפית ישירה - צופים בהתנהגות או תופעה בסביבה הטבעית שלה, משתמשים בשיטה כשיטה מקדימה למחקרים ניסויים\מתאמיים. הסיכון בשיטה הוא שאנו עלולים לפרש באופן לא נכון את התופעה במקום לתת תיאורים אובייקטיבים. אנו עלולים להתפתות להשליך, מעמדותינו על התוצאות.
יש דברים שקשה לחקור באופן ישיר לכן אנו משתמשים בתצפיות עקיפות ( כגון סקרים, ראיונות, לשאוב מידע על דעות ערכים, סקרים מאפשרים לצבור מידע רב, כי מגיעים להרבה מאוד אנשים).
תולדות מקרה- עוד דרך לתצפית עקיפה, אוספים מידע על קבוצות, מוסדות. באמצעות ביוגרפיה משחזרים אירועים, רשימות יומנים, תצהירים. ( וגם כאן צריך לקחת בחשבון שלא תמיד המידע אמין)
שיטת הסקר.
שיטת חקר המקרה.
יחס סיבתיA - מוביל לB. שיטת ניסוי מאפשרת לדבר על סיבתיות אך מתאם לא.
לקרוא למבחן 3 מאמרים באנגלית, לקרוא מקצועות פסיכולוגיה - בספר.
שיעור - 3 תהליכים ביולוגים והתפתחותיים
יום שלישי 08 נובמבר 2011
תהליכים ביולוגים והתפתחותיים
פעם היתה שאלה פילוסופית, האם הגוף והנפש הם אחד או לא.
דואליזם - שני דברים נפרדים.
לעומת מוניזם - דבר אחד.
מבחינה מדעית מדובר במוניזם.
רכיבי מערכת העצבים:
כל ההתנהגות שלנו תלויה במערכת העצבים .
אירועים חשמליים וכימים הם הבסיס לתהליכי החשיבה שלנו.
מערכת העצבים המרכזית - מח וחוט השדרה.
מערכת העצבים היקפית - מקשרת את המוח וחוט השדרה לכל שאר החלקים בגוף, באמצעות מרכת רצונית ואוטונימית. (בלתי נשלטים).
יחידת היסוד= נוירון =תא עצב.
תאי העצב עובדים כצוות, כרשתות.
החשמל עובר בין התאים.
שונים זה מזה בגודל ומראה. אך יש להם גם מספר דברים משותפים.
מגוף התא מזדקרים מספר ענפים קצרים יותר שנקראים דנדריטים - קולטים דחף עצבי מתאי עצב סמוכים.
אקסון - ציר העצב, מסר עיצבי עובר דרכו ובקצה מסתעף ובסיומה של כל ההסתעפות יש מסוף סינאפטי - אינו נוגע ממש בתא העצב. יש רווח קל בין המסוף לגוף התא או הדנדריט של התא הקולט הצומת הזה נקרא סינפסה והרווח: רווח סינאפטי.
כאשר הדחף העצבי יורד לאורך האקסון, כשהוא מגיע למסופים הוא גורם למסוף להפרשה של חומר לתוך הסינאפסה הנקרא "נוירוטרנסמיטר" - שדר עצב.
המולקולות המשתחררות נוגעות בקולטנים של הדנדריט הבא, ומגרים אותו וגורמים לתא השני לפעול גם כן וכך עובר הדחף העצבי בין כל התאים בשרשרת.
למרות שכל הדברים הללו ( כל דרך הפעילות) מאפיינים את כל תאי העצב, יש בניהם הבדלים בולטים בגודל ובצורה.
שלושה סוגי נוירונים:
נוירוני חישה - קולטים מידע מאברי חישה ומעבירים למערכת עצבים מרכזית.
נוירונים תנועה - העברת מסרים ודחפים עצביים ממערכת עצבים מרכזית לשירים ובלוטות.
נוירונים שנקראים תאי ביניים - שהם מתווכים. והם נמצאים רק במוח, עיניים וחוט שידרה. ( מקשרים בים סוגים שונים של נוירונים)
ישנם במוח תאים נוספים שהם לא נוירונים והם נקראים תאי גליאה- והם תומכים ומחזיקים את תאי העצב במקום שלהם, אין להם דנדריט או אקסונים והם מספקים תמיכה מבנית.
מספר תאי הגליה גדול פי 10 ממספר תאי העצב, כמות תאי העצב זה בין 10 מיליון לטריליון.
היום יודעים שתאי עצב גם מתחדשים. (פעם חשבו שלא, אם שאת יש נזקים בלתי הפיכים ולא כל תאי העצב מתחדשים.)
תא אחד מחובר ל10,000 תאים אחרים.
הולכה חשמלית באקסון:
דחף עצבי שונה מחשמל רגיל כי הוא אלקטרוכימי - גם כימי וגם חשמלי.
בתוך הנוירון הדחף הוא חשמלי, אך בין הנוירונים (\בין התאים) הפעילות היא כימית. ( הנוירוטרנסמיטר).
חשמל נע במהירות האור, ואילו דחף עצבי נא בין 3 עד 320 ק"מ בשעה. כך שזה הרבה פחות.
ניתן לדמות את הדחף העצבי לפתיל של זיקוק דינור, כל חלק מצית את החלק הבא עד שהדחף מגיע לסוף.
הקרום הדק שעוטף את התא חדיר למולקולות שמקיפות את התא, והן טעונות יונים.
במצב מנוחה, הוא לא נותן ליונים חיובים להיכנס פנימה. בפנים יש יונים שלילים שגורמים לתא למטען להיות שלילי. כתוצאה מכך קיים פוטנציאל חשמלי קטן - כי כדי שתהיה פעילות חשמלית התאים צריכים להיות טעונים חיובית.
מה שקורה זה שמחוץ לתא יש + ובתוך התא יש -.
ברגע שיעבור דחף זה גורם לקרום להפוך להיות חדיר.
כשר הציר מקבל גירוי של נוירוטרנסמיטרים, באופן עקרוני עם הגירוי מספיק חזק הוא גורם לקרום להיות חדיר מה שגורם ליונים החיוביים להיכנס פנימה מה שנקרא דפולריזציה - שלילת קוטביות. (התא אינו שלילי יותר והוא מתחיל לפעול ולהעביר את הדחף החשמלי לאורך כל האקסון).
ברגע שהשליליות של התא פוחתת יש פוטנציאל לשדר חשמלי.
העוצמה של הדחף בתאי האקסון נשארת גבוה ואחידה.
על הקרום עצמו יש תעלות שדרכן נכנסים ויוצאים היונים.
עיקרון הכל או לא כלום - אין דבר כזה חצי פוטנציאל לפעולה, או שהתא גורה מספיק ואז יש פעולה חשמלית או שלא ואז אין.
האקסונים מכוסים במעטפת דקה ושמנונית המכונה מעטפת מיאלין המשמשת כחומר מבודד ומשפרת את מהירות ההולכה.
כל התהליך סיכום - דחף עיצבי עובר ע"י תהליך שלילת קוטביות מגרה את הבועיות בכפתורים הסינאפטיים וגורם להם לשחרר את הנוירוטרנסמיטרים. שהם מגיעים לקולטנים בתא הבא וגורמים שוב לשלילת קוטביות.
נוירוטרנסמיטרים:
זוהו יותר מ50 נוירוטרנסמיטרים.
לחלקם יש השפיעה מעוררת והם מגבירים את שלילת הקוטביות.
לאחרים תפקיד מעכב והם מפחיתים את החדירות של הקרום.
סוגים של נוירוטרנסמיטרים:
איציטלכולין - שכיח, מעורר. איזור הקשור לגיבוש זיכרונות. אצל חולי אלצהיימר יש ניוון של התאים היוצרים.
נורפינפרין NA- פעולתו ממריצה. סמים כמו קוקאין ואמפטמינים מאריכים את משך הפעולה שלו. מתחברים לקולטנים שלו ומייצרים עובר פעילות.
דופמין - קשור לעונג במוח. פרקינסון, סכיזופרניה.
גאבא - מעכב שליטה בתנועות שרירים.
סרטונין - משפיע על רגשות
אנדרופינים - חסמי כאב, כמו מורפיום.
לכל נוירוטרנסמיטר יש מבנה כימי מסוים, ורצפטור ייחודי לו - התאמת מפתח למנעול.
התנאי להתפתחות תגובה בתא הבתר - סינפטי ( התא שאחרי הסינפסה) הוא נוכחות רצפטור ייחודי.
(יכולה לביות לאנשים מסוימים בעיה של מחזור בקולטנים, מה שיעשו אצלם זה לגרום לנוירוטרנסמיטרים להיות מרובים ולהישאר הרבה זמן כדי שבסוף כל החומר ייקלט).
שיעור - 4
יום שלישי 15 נובמבר 2011
- reuptake - מנגנון בתא שהפריש את הנוירוטרנסמיטרים שלוקח אותם חזרה אליו ויכול להשתמש בהם שוב.
- נדידה של חלק מהנוירוטרנסמיטרים לנוזל הבין תאי, ונספגים שם.
- אנזימים שמגיעים לאזור ומפרקים את הנוירוטרנסמיטרים. כל אנזים מתמחה באנזים של נוירוטרנסמיטרים אחר.
- ליבה מרכזית:
- המערכת הלימבית: קשורה ברגש ראשוני בסיסי - כעס, פחד, שמחה, גועל. קשורה בפיקוח של רגשות אינסטינקטיביות. (אכילה מין, שינה)
- המוח הגדול, קליפת המוח: מפותח יותר אצלנו מאשר אצל כל יצור אחר.
המשך תהליכים ביולוגים
תא עצב מקבל אותות חשמליים מהרבה מאוד תאים שסביבו, הוא מקבל גם שדרים לפעולה וגם שדרים מעכבים והוא סוכם אותם ו"מחליט" איך לפעול. (לפי רוב האותות..)
מנגנוני סילוק - ישנם כל מיני מנגנונים של התא שתפקידם לסלק את העודף של הנוירוטרנסמיטרים.
במצב של סמים או תרופות, רעלנים - עובדים על התהליך הכימי, על המעבר של השדר מתא לתא. או שהם מתחרים עם הנוירוטרנסמיטרים, או שהם פוגעים במנגנוי סילוק וגורמים לנוירוטרנסמיטרים להיות הרבה זמן במרווח הסינפטי ולהמשיך להשפיע - לעורר או לעכב.
שלושת הדרכים לסילוק עודפי הנוירוטרנסמיטרים:
הפעילות של קליטת חומר וסילוק חומר מתרחשת בו זמנית.
ארגון מערכת העצבים
כל חלקי מערכת העצבים קשורים זה לזה.
מערכת העצבים מתחלקת ל:
מערכת עצבים מרכזית - כוללת מוח וחוט שידרה.
חוט השדרה - ממנו מסתעפים סיבי העצב לכל הגוף ובחזרה. מוגן ע"י חוליות.
מבנה המוח: (החלוקה מעט מלאכותית)
גזע המוח - מפקח על נשימה, יציבה זקופה, הצטלבות נתיבי העצב מחוט השדרה מחברים את חלקו הימני של הגוף לשמאלי.
צרבלום - המוחון, אזור שממונה בעיקר על תיאום תנועות וקורדינציה.
תאלמוס - סבך של עצבים שמקבל את המידע ומכוון אותו מחושי הראיה, מגע וטעם.
היפותלמוס - ממוקם מתחת לתאלמוס, מעורב בהרבה מאוד תהליכים בפיקוח על הדחפים שלנו. שמירה על הומאוסטזיס. מעורב בתהליכי דחק ולחץ. (הלחם או ברח).
המערכת הרשתית - נוירונים הנמתחים מגזע המוח לתאלמוס וקשורים לבקרת מצב העוררות שלנו. סוג של מסננת שמאפשרת רק לחלק מהמידע לעבור לקליפת המוח.
הופוקמפוס - קשור בתהליך של אחסון אירועים חדשים לאורך זמן - זיכרון.
אמיגדלה - קשורה ברגשות של פחד. אצלנו היא גם מעכבת התנהגויות.
אם חוצים את הקורטקס - החלק הלבן זה האקסונים שעטופים במיילים. והחלק האפור החיצוני זה התאים.
2 המיספרות כל אחת מחולקת ל4 אונות: אונת המצח, אונת קדקוד, אונת העורף (- ראיה), אונת הרקה.
בין שתי ההמיספרות יש חיבור. האונות מופרדות ע"י חריצים והבליטות.
האזור המוטורי- מופיע כמו אדם הפוך. היד מיוצגת באופן נרחב בחלק המוטורי כי זה אזור רגיש, מורכב ומעוצבב. כנ"ל הפה גם לו יש אזורים נרחבים שמוקדשים לו.
האזור הסומטי - סנסורי - מגביל לאזור המוטורי, קשור בתחושות גוף. - חום, קור, מגע.
אזורי ראיה.
אזורי שמע.
אזורי האסוציאציה - אינטגרציה של המידע, תהליכים קוגניטיביים - חשיבה זכירה תכנון פעולות.
אסימטריה במוח - צד ימין אחראי על צד שמאל ולהפך.
המיספרה שמאלית - דיבור. המיספרה ימנית - תפיסה מרחבית.
האונה הפרונטלית - יש בה הרבה אזורי אסוציאציה ואחראית על תפקודים מנהליים - תכנון, ניהול, עכבות.
שיעור - 5.
יום שלישי 22 נובמבר 2011
אסימטריה במוח :
המיספרה שמאל קצת גדולה יותר מהימנית, והנוירונים שלה קצרים יותר ומוגבלים מבחינת האזור לעומת זאת ההמיספרה הימנית יש לה סיבי עצב
ארוכים שמתקשרים למרחקים.
כל אחת אחראית על תפקוד צד אחד של הגוף הצד הנגדי לה.
המיספרה שמאל:
נחשבת להמיספרה הנחשבת יותר פעם.
אחראית על השפה, על חשיבה לוגית, קריאה, כתיבה, אנליזה - פירוק של משהו, ניצוח שלו.
שני אזורים בהמיספרה שמטל:
אזור ברוקה - נמצא מעל אונת הרקה השמאלית, קשור ביכולת הדיבור. מאחסן צופנים של היגוי.
אזור ורוניקה -סמוך לברוקה, קשור להבנת הדיבור.
המיספרה ימין:
מתמחה בניתוח של מידע חזותי, תפיסת מיקום שלנו במרחב, הבנת מיידים, תפיסה גאומטרית. קשרוה בעיבוד של רגשות, דמיון, חלימה, קישורים אומנותיים.
תפיסה כוללנית - המחשה חזותית של קשרים בין עצמים.
חצויי המוח
הגשר של העצבים שמקשר בין שני ההמיספרות מנותק, משתמשים בזה באפילפסיה קשה. כדי להפחית את רמת ההתקף.
אין תופעות לוואי מאוד נראות לעין.
ניסויי עם אדם חצוי מוח - הקרינו לו את המילה פטיש בצד שמאל של המסך מה שהעביר את המסר להמיספרה ימין הוא הצליח לקחת את הפטיש ע"י יד שמאל שנשלטת ע"י המיספרה ימין. אבל לא הצליח להגיד תא המילה כי היא לא נקלטה באזור שקשור להבנה ואמירה של מילים - המיספרה שמאל.
הזנחת צד -
מצב שיש פגיעה באונה הקודקודית, בהמיספרה ימין. מתעלם לחלוטין מצד שמאל.
פלסטיות מוחית -
הסתגלות של המוח לגירויים סביבתיים, או לדרישות ביצועיות או פיצוי של מבנים עקב פגיעה. שינויים תלויי למידה.
מוחם של מוזיקאים שמנגנים מגיל צעיר מפתח מאוד חלקים מסוימים במוחץ.
כשעושים להם סריקות מוח, מגלים שבאזור של קליפת המוח השמיעתית יש יותר חומר אפור. באזור שקשור לעיבוד מידע שמעתי אצלם יש יותר נוירונים שמיועדים לעיבוד השמיעתי.
נגני קלידים - שמשתמשים בקורדינציה של הידיים - קפיץ במוח, הגשר המחבר בין ההמיספרות גדול יותר.
אצל נגני כינור - האצבעות של יד שמאל הייצוג במוח יותר גדול מאשר אצבעות יד ימין, בגלל שהם משתמשים בו הרבה.
בניסויי נוסף סרקו מוח של נגני ג'אז -עשו השוואה בין אימפרוביציה של נגינה לנגינה מוכרת.
האימפרוביזציה גרמה לירידה בפעילות העצבית בקליפת המוח כלומר ירידה באינהיביציה.
ועלתה הפעילות באוזר אמצעי בקליפת המוח הקדמית המתווך יצירתיות וביטויי עצמי.
הם גילו שבשביל לאלתר טוב אנו צריכים להיות משוחררים מעכבות. להרגיש משוחררים.
בעקבות הפלסטיות יכולים להיווצר שינויים נוירופיזיולוגיים -
חיזוק של סינפסות קיימות, היווצרות סינפסות חדשות, גיוס של רקמות נוספות מקליפת המוח שלא השתתפו בפעילות לתוך אזורים פעילים על ידי שינוי האיזון המקומי של עירור או עיכוב.
ייתכן גם שילוב של כל המנגנונים האלה.
מערכת עצבים היקפית -
מערכת העצבים שבכל שאר הגוף. רצונית (הזזת יד) ואוטונומית (לב).
כוללת את העצבים שמסתעפים מעמוד השידרה לשאר הגוף, מעביר מידע מהמוח לגוף והפוך.
המערכת האוטונומית - מפקחת על בלוטות ורירים חלקים. (לב, כלי דם, קיבה, מעיים)
אוטונומית - רוב הפעילות עליהן מפקחת המערכת מווסתת את עצמן - עיכול, מחזור דם ונמשכות גם כשהאדם ישן או מחוסר הכרה.
מסווגת לשתי מחלקות -
אסימפתטית - פועלת בזמני עוררות, מעוררת את הגוף - זיעה, הילחם ברח. האנרגיה מופנת לפעילויות הכרחיות - לשרירים במקום לקיבה. נוטה לפעול כיחידה אחת. בבת אחת.
מכונת אמת - מודד שינויים במערכת החשמלית של העור. בודק מצב של עוררות של המערכת האסימפטתית
פרסימפתטית - רגיעה, מכווצת את העישונים, מאיטה את קצב הלב, מגרה את זרימת הרוק - מה שעוזר לעיכול.
(פועלות הפוך אחת מגרה ואחת מעכבת את אותם דברים).
נוטה להשפיע כל פעם על איבר אחד - עיכול, מתן שתן.
המערכת האנדוקרינית
מערכת העצבים מפקחת על פעילויות הגוף.
מערכת ההפרשה הפנימית של ההורמונים פועלת יותר לאט ומפקחת בצורה עקיפה יותר רעל כל הפעולות בגוף.
יש כל מיני סוגים של הורמונים מיוצרים בבלוטות מופרשים לדם ומפעילים אזורים שונים בגוף.
כל תא יעד מצויד בקולטנים ספציפיים.
בלוטת יותרת המוח - ההיפופיזה:
ישבת תחת ההיפותלמוס מפרישה הורמונים לזרם הדם שמשפיעים על בלוטות אחרות.
מפקחת על בלוטות אחרות - בלוטת המין, יותרת הכליה (האדרנל) , התריס.
מייצרת את הורמון הגדילה, מווסתת את צמיחת הגוף.
בלוטת האדרנל - אחראית על מצב הרוח, רמות האנרגיה, התמודדות של הלחם או ברח.
במצגת דוגמא לפעילות המערכת במצבי לחץ.
להורמונים ולנוירוטרנסמיטרים יש תפקידים דומים
מעבירים שדרים, יש שני הורמונים שהם גם וגם תלוי היכן הם משתחררים - בדם או במערכת העצבים.
השפעות גנטיות על ההתנהגות
לקרוא מהספר - בפרק של פזיולוגית, מעמוד 61 עד 71 בערך.
פסיכוגנטיקה - כל תכונה פסיכולוגית יש לה בסיס גנטי. כמו - יציבות רגשית, נטייה לאלכוהוליזם..
ברור שלא כל דבר מתבטא בפועל יש השפעות סביבתיות שמשפיעות.
שיעור - 7
יום שלישי 06 דצמבר 2011
11:03
פסיכולוגיה התפתחותית
את הרקע מלוות שתי שאלות:
- מה משפיע תורשה או סביבה.
- האם ההתפתחות היא תהליך רציף או קפיצות.
אפשר לראות העדפות של תינוקות ע"י פרצופים, בכללי מעדיפים מתוקים.
ואת החלב של אימה שלהם על פני חלב אחר.
זיכרון ולמידה - זוכרים את הקול של אימם, לומדים מיומנויות.
מעדיפים סיפור שהוקרא להם עוד לפני שהם נולדו.
הבדלים במזג: (מצב רוח אופייני, רמת גירוי, רמת אנרגיה)
המזג הוא תכונה מולדת, התגובה למזג יכולה לשנות או בטווח מסוים, כי ההתנהגות של התינוק משפיע על ההורה וההתנהגות של ההורה משפיע על התנקות.
המזג המולד יוצר נטייה מוקדמת להגיב בדרכים מסוימות, אבל בעצם מדובר בפעילות הדדית של מזג ונסיון החיים בכל מה שקשור לגיבוש האישיות.
התנסויות מוקדמות וההשפעות שלהם לטווח ארוך:
תנאי סביבה יכולים לעכב או לזרז תהליכי בשילה. (= התוכנית הגנטית שלנו ליכולות)
יכולת ההליכה לא תלויה בסביבה מבחינת דרישת האימון, לעומת זאת אם אין עידוד להליכה הם יתחילו ללכת יותר מאוחר. האדם ילך בכל מקרה השאלה באיזה שלב.
לעומת זאת גברים אינטלקטואלים יותר רגישים להתנסות ולכן אם יש חסך אז זה יכול להיות בעייתי ואפילו בלית הפיך.
התנהגות הקוגניטיבית
התאוריה של פיאז'ה.
רלוונטית גם היום ביחס להתפתחות הקוגניטיבית.
הוא שוויצרי שהתבונן בהתפתחות של הילדים והמסקנות שהגיע אליהן רלוונטיות גם היום.
מדגיש בתאוריה שלו את האינטראקציה של ההבשלה של היכולות המולדות עם הסביבה.
אחת מהנחותיו המרכזיות היא שהילדים הם חוקרים קטנים, שמעניין אותם איך עובדים דברים ומה קורה בסביבתם.
מה שנמצא בבסיס הפעילות הקוגניטיבית זה סכמות שהם מפתחים על איך דברים עובדים.
ילדים מנסים להבין את העולם באמצעות סכמות, והם כל הזמן מבצעים הטמעות (הכללה , העמקה) והתאמות.
הוא חלק את ההתפתחות הקוגניטיבית ל4 שלבים התפתחותיים:
- סנסומוטורי מלידה - שנתיים. חושי תנועתי. שלב מאוד משמעותי שכולו למידה, שמתבצעת דרך החושים, גילוי של יחס בין פעולה לתוצאה. לומדים את החישובים ההתפתחותיים. ( המרחק של היד מהבקבוק על מנת לתפסו, מה קורה שדוחפים קערה מעבר לשפת השולחן..). הילד מתחיל להבין שהעצמי הוא נפרד מהעולם. (לגלות שהיד היא שלי והדובי הוא לא חלק ממני). בגיל שנה מתפתחת כבר קביעות אובייקט מלאה - האובייקט הוא משהו קבוע וקיים גם אם אנו לא רואים אותו באופן וויזואלי, פיזי - בגיל 8 ברגע שנעלם מפסיק להתעניין, בגיל 10 חודשים ממשיך לחפש אבל מקובע למקום שבו נעלם, גיל שנה מחפש בצורה פעילה בקביעות.
- הפר -אופרציונלי - קדם תפעולי. 2-7. בגיל שנה וחצי שנתיים ילדים מתחילים להשתמש בסמלים כמו מילים, ועצם אחד יכול לייצג עצם אחר. (למשל המקל יכול להיות סוס), ואין ארגון הגיוני של הסמלים, וילד עדיין לא מבין מהן אופרציות. (= כללים או תפעולים מסוימים שהם בעצם שיגרה מחשבתית של שינוי והעתקת מידע, והבנה שהוא הפיך. יש לנו יכולות להפיך יכולות על מידע, וילדים בגיל הזה עוד לא כל כך מבינים את החוקים האלה .אין הבנה של חוקי שימור החומר - כלי גבוה וצר שמכיל נוזל, ואני מעבירה אותו לקערה ואני אשאל איפה יש יותר, הוא יגיד שבמיכל הגבוה כי זה נראה יותר גבוה יותר הרבה, הוא לא מבין שזב אותם נוזלים ואותה כמות. נקודת מבט אגוצנטרית - קשה להם להבין, חסרים את המודעות של איך זה נראה מנקודת מבט של אנשים אחרים. אמפטיה מושתת על יכולת קוגניטיבית. האגוצנטריות מסבירה את הקשיחות של המחשבה. ילדים עם אוטיזם\ אספרגר - יש להם קושי באמפטיה, והבנה של נקודת המבט של האחר.
- אופרציות קונקרטיות - 7-12. הילדים משיגים את היכולת להבין את חוקי שינוי החומר, לגבי נפח, משקל. יודעים לבצע מניפולציות מנטליות שונות. משתמשים במונחים מופשטים ביחס לעצמים מוחשיים.
למשל ילד בין 5 יכול לדעת את הדרך מהבית לגן, אבל לא ידע לצייר אותה או להדריך אותנו איך ללכת, לעומתו ילד בן 8 כבר ידע איך לדמיין ולעשות זאת.
- אופרציות פורמליות - 12- ומעלה. שלב של חשיבה בוגרת, הגיונית, יכולת לבדיקה של השארות באופן שיטתי ורציונלי. התעניינות היפותטית בעתיד, ובעיות אידיאולוגיות. בדיקה שיטתית של השערות.
ביקורת על פיאז'ה:
עדיין רלוונטי מאוד אך היום אנו מבינים שהוא המעיט בערך של יכולות של ילדים קטנים, לא דייק בגילאים.
הדרך שבהם הוא בדק את דברים, יכולות מסוימות האיבו על יכולות אחרות.
משהו בטכניקות שלו לא היה מספיק מדויק.
השפעות תרבותיות - יש המון השפעה על ההתפתחות הקוגניטיבית. (דיבר על תהליך התפתחות אוניברסלית בלי לקחת בחשבון השפעות תרבות).
אלטרנטיבות לפיאז'ה
יש היום טכניקות של עיבוד מידע, שבמקום להתמקד בשלבים הם רואים את ההתפתחות הקוגניטיבית כגידול הדרגתי בידע וביכולת לעבד מיד.
המונח של עיבוד מיגע מתייחס למספר גישות לחקר הזיכרון והחשיבה על האופן שבו המוח האנושי מטפל במידע.
מבחינה התפתחותית שינויים שכלים עם הגיל באסטרטגיות של הזיכרון ושל עיבוד המידע.
מקריאים לילדים מילים ובכל כיל הם יזכרו מספר אחר, אז יכול להיות שזה בעיה בקיבולת של הזיכרון, או שהאסטרטגיות של שימור המידע משתכללות עם הגיל.
הדבר שמשתנה עם הגיל הוא יכולת המיון והארגון של המידע ושימוש באסטרטגיות שונות. והמטה - קוגניציה - לחשוב על התהליכים שלי. (לשלוט על מה שאני חושב, על ההתנהגות שלי).
היכולת להבין במה אני יותר טוב במה פחות. למה אנו מתנהגים בצורה מסוימת בסיטואציה אחת אוחרת בסיטואציה אחרת.
התפתחות אישית וחברתית
המגעים הראשונים החברותיים שלנו נוצרים עם הדמות שמטפלת בנו. פסיכולוגים מאמינים שהקשר הראשוני בין התינוק לדמות שמטפלת בו הוא משמעותי להמשך.
רגשות האמון הבסיסיים של האדם בזולת מוכתבים ע"י התנסויות ראשוניות מוקדמות.
התנהגות חברתית מוקדמת, חיוך זו התנהגות מולדת, ובכל העולם תינוקות מחייכים בגיל חודשיים. כולל תינוקות עיוורים.
בגיל 3-4 חודשים תינוקות מראים שהם מכירים את הקרובים שלהם, ועדיין נחמדים לזרים. אבל בגיל 7-8 חודשים חל שינוי והם מתחילים להראות חשדנות ומצוקה מול אנשים זרים.
חרדת זרים אפשר להסביר ע"י -
1.היכולת לזכור אירועים מוכרים עולה ואז אירועים חדשים יכולים לעורר חרדה ופחד. והילדים לומדים לאט לאט שזרים ועצמים חריגים לא מזיקים להם. גם קביעות האובייקט מובילה לחרדה ומצוקה כי אתה מבין את החסר - האימא נעלמת, אבל ככל שההתנסות בפרידות היא חיובית יותר זה פוחת.
2. אוטונומיה - ככל שהילד הופך יותר ויותר עצמאי אז ההעדרות פחות גורלית.
והיכולת לתקשר בשפה שיכולה לתווך את הקשר גם מורידה את החרדה.
בגיל שנה החרדה קצת פוחתת.
מצוקת הפרידה מגיע לשיא בין 14-18 חודשים ודועכת עד גיל 3.
אלו דפוסים שדומים בין תרבויות שונות ולא קשורים לסביבה.
לקרוא מאמר על התקשרות שיש באתר. (תאוריית ההתקשרות, 1 מתוך 3 מאמרים באנגלית).
שיעור - 8.
יום שלישי 13 דצמבר 2011
11:00
התקשרות (לקרוא את המאמר על ההתקשרות.)
תאוריה שעוסקת בתפקיד של קשרים בעיצוב של החיים שלנו.
על פי התאוריה בני אדם מתוכנתים באופן ראשוני לחפש וליצור קשר קרוב עם אחרים.
יש לבני אדם נטייה לבקש את קרבתם של אנשים אחרים על מנת להיות בטוחים בנוכחות שלהם.
יש לנו פרדיספוזיציה - נטייה מוקדמת בעלת משמעות אבולוציונית. כי ההתקשרות משמשת להבטחת ההישרדות של הצעירים
ע"י הפעלת תגובות מהדמות המטפלת.
התקשרות זאת הנטייה לבקש את קרבתם של דמויות משמעותיות ולהרגיש בטוחים עימם.
הקשר שנוצר בין התינוק לדמות המשמעותית נוצר גם אצל בעלי חיים.
בשנות ה- 70 הרלו נתן לקופים קטנים לבחור בין אמא מטייל שהגישה מזון, לבין אמא שעשויה מבד רך ונעים. ורוב הזמן הם בחרו בדמות הנעימה.
גם אצל כלבים אותו הדבר, יש רצון אוניברסלי אבולוציוניים לחום ואהבה.
הרבה תאורטיקנים מאמינים שהקשר הראשוני שנוצר בים התינוק לדמו המשמעותית תורם ומשפיע על היכולת והקישורים החברתיים בגיל מאוחר יותר.
לכן כשההתקשרות היא לא טובה היא עלולה להוביל לבעיות וחוסר מסוגלות לפתח מערכות יחסים בבגרות.
תאוריית ההתקשרות שטבע ג'ון בולבי.
החוקרת מרי אינסוורת - סיטואצית הזר:
צפתה בסיטואציות של ילדים עם אימהות שלהם ובנתה סיטואציה מורכבת שכללה גם את כניסתו של אדם זר לחדר באופן הבא:
בשלב בראשון - האם מביאה את הילד (בן שנה עש שנה וחצי).לחדר הניסוי ובחדר יש צעצועים.
בשלב השני - הוא משחק והיא יושבת איתו בחדר.
שלב שלישי - אחרי כמה דקות נכנסת אישה זרה ויושבת בשקט בצד. ואח"כ האישה הזרה מנסה להעסיק את הילד עם הצעצועים.
בשלב ארבע - האמא יוצאת מהחדר ומשאירה את התיק שלה בחדר כך שהילד נשאר עם הזרה בחדר.
בשלב חמש - אח"כ האם חוזרת והזרה יוצאת.
בשלב שש - האם יוצאת שוב ומשאירה אותו לבד.
שלב שבע - ואז הזרה נכנסת.
שלב שמונה -האמא חוזרת.
גילו שילדים מגיבים בצורות שונות לסיטואציה.
בשלב השני בודקים האם הילדה יכולה להעסיק את עצמה לבדה, כשהאם נוכחת בחדר.
אחרי שהאמא יוצאת התינוקת פחות פעלתנית, ובחרדה קלה ומחפשת את האמא.
אחרי שהאמא חוזרת היא מביעה שמחה וחוזרת לשחק בפעלתנות.
כשהזרה נכנסת היא נראת קצת מבואסת, התינוקת נותנת לזרה להרגיע אותה קצת וחוזרת לבכות מידי פעם.
כשהאמא חוזרת הילדה מבסוטה.
אפשר לסווג את הילדים לשלוש קבוצות:
- ילדים עם התקשרות בטוחה - בטוחים בקשר מחפשים את המגע עם האם כשהיא חוזרת, מגלים רדה כשהיא עוזבת. חלק אפילו מאוד שקועים באם ולחוצים מאוד כשהיא עוזבת.
60%-65% מהילדים הם בעלי התקשרות בטוחה.
ילדים עם התקשרות לא בטוחה נחלקים לשניים:
- התקשרות נמנעת - נמנעים מהקשר כשהאמא חוזרת לדר, או מתעלמים ממנה לגמרי, או שיוצרים איתה קשר אבל מאוד חלקי. יכולים לא לשים לב שעזבה את החדר, האישה הזרה יכולה להרגיע אותה במידה שהאם יכולה. הקשר עם האם לא מספיק חזק, וחוויה פנימית שאני צריך להסתדר לב בעולם.
- התקשרות מתנגדת\אמביוולנטית - יש להם בעיה עם כל הסיטואציה מההתחלה, נשארים קרוב לאמא, קשה להם להעסיק את עצמם. קצת בחרדה. כשהיא איננה הם מודאגים ומתרגזים. וכשהיא חוזרת הם מאוד אמביוולנטיים ביחס שלהם כלפיה - מצד אחד מחפשים את קרבתה וחותרים לקרבה גופנית וביחד עם זה יתנגדו לה. כל הזמן בודקים שהיא שם וחושדים בה שהיא תלך. מהווים 10% אחוז מהילדים. הקשר עם האם לא מספיק חזק כך שיש חוויה בטוחה פנימית שהאם תחזור. הילד חושש מהנטישה שלה. מה שמעורר כעס, וכשהיא חוזרת קשה להם לווסת את הכעס יחד עם החרדה מהנטישה.
הסיבות לסוגי ההתקשרות:
התקשרות בטוחה - הסיבה העיקרית להתקשרות בטוחה, זה שהאם נותנת מענה לתינוק באופן רגיש ומותאם, ומספקת את צרכיו הראשונים.
שתי הקבוצות השניות קשורות ליחסים קונפליקטואלים עם האם:
התקשרות מתנגדת - חוסר הענות מצידה אליו, וחוסר מעורבות רגשית. (כשיש לאם חשק היא נגשת, קשובה יותר לצרכים שלה מאשר לשלו.)
ההתקשרות הנמנעת - קשורה לאם שהיא עוינת ומגיבה בדחייה.
סגנון ההתקשרות נשאר יציב, אפילו כעבור כמה שנים, ומתקבע , אלא עם כן חל שינוי מאוד גדול בחיים של הילד.
מצבי לחץ משפיע על איך שהאם מתנהגת עם התינוק ואיך שהוא מגיב בתגובה.
למשל - ילד עם התקשרות בטוחה שאביו מת ואימו הופכת להיות פחות פנויה.
סגנון ההתקשרות קשור להתפתחות:
ילדים עם התקשרות בטוחה מתמודדים טוב יותר עם התנסויות חדשות, נעזרים באחרים, מצוידים להתמודד עם התנסויות חדשות ואנשים חדשים, יותר ממי שההתקשרות שלו לא בטוחה.
הם נוטים ליזום וילדים אחרים מחפשים את קירבתם.
למרות זאת קשה לנו לוודא שההתנהגויות האלה הם תוצאה ישירה, של ההתקשרות הראשונית. כי ילד שבשנה הראשונה היה בקשר טוב סביר להניח שזה ימשיך ללוות אותו גם בשנים מאוחרות יותר.
ביקרות על תאוריית ההתקשרות:
ההתנהגות של הילד בסיטואציית הזר יכולה להיות מוסברת גם באופן אחר,
יש חוקרים שסבורים שיכול להיות לזה בסיס מולד - לאופי של הילד. עם הילד הוא חברותי הוא ייצור קשר טוב עם האם וגם עם אנשים אחרים.
וגם יש הבדלים תרבותיים בייחס לסיטואציית הזר. למשל ילדים יפנים מאוד חרדים מסיטואציית הזר. כי מגיל קטן הם כמעט שלא נחשפים לזרים, אלא נמצאים בעיקר בקרבה פיזית להורים.
גם שיטת הגידול יכולה להשפיע על סיטואציית הזר, והיא תלוית תרבות.
ההתקשרות עם האבות:
ההתקשרות עם דמות משמעותית נוספת היא איטית יותר, אבל מתפתחים דפוסים דומים.
לדוג' בן שנה יבכה ויפסיק לשחק כשאימו משאירה אותו לבד אך לא יגיב כך לאב, אלא יבכה שהאב יצא מהחדר רק בגיל 15 חודשים.
אנו יודעים שאבות נבדלים מהאימהות בזמן שבו הם מקדישים לטיפול בילדים.
אבות שמאוד מעורבים בטיפול ילדיהם פחות מוטרדים כנכנס אדם זר לחדר, מאשר ילדים שהאבות שלהם פחות מעורבים בטיפול היום יומי שלהם.
ויחד עם זאת ילדים כן מתקשרים ונקשרים אל האב גם אם מבלים איתם זמן מואט.
הרבה מהאינטראקציות של אבות עם ילדיהם הוא באמצעות משחק, והמשחקים עם אבא יותר נלהבים ומשעשעים, יש בהם יותר מרכיבים פיזיים מאשר עם האם, ובאמת אם נותנים ליד בין 18 חודשים לבחור עם מי הוא רוצה לשחק הוא יבחר באבא. לעומת זאת עם הוא במצוקה או לחץ יעדיף את אמא.
יש מחקרים שמראים קשרים בין ההתקשרות לקשירת קשר זוגי בבגרות. באופן יחסי הדפוסים הם כן אוניברסליים בתרבויות שונות.
מעונות היום
רוב המחקרים נעשו על מעונות יום בארה"ב, ומעונות של האוניברסיטאות. (מה שאומר שאלו מעונות ברמה גבוהה)
לקחת בחשבון שלא כל המענות חייבים להיות כאלה.
מבחינת התפתחות אינטלקטואלית - אין הבדל בין ילדים שהיו במעונות לילדים שהיו בבית. (ההורה מטפל בבית).
לעומת זאת אצל ילדים שבאים מבתים דלי הכנסה, עם רמת השכלה נמוכה, אפשר לראות תועלת מהגעה למעון יום בשלבים מוקדמים. כנראה בשל החשיפה לגירויים שיש במעון ולא בבית. והתוכניות העשרה שנתנו במעונות אפילו מנעו את הירידה שחלה אחרי גיל שנתיים.
מבחינת קשרים רגשיים - ממצאים סותרים, דפוס התקשרות נמנע מופיע בשכיחות גבוה יותר אצל תינוקות שהולכים למעון יום בשנת חייהם הראשונה או שמתנסים החילופי מטפלות.
ההבנה של הממצא הזה סותר בגלל שחלק מהחוקרים אומרים שזה לא דפוס נמנע במובן הרגשי אלא שהילדים פשוט הופכים להיות עצמאיים יותר מוקדם יותר.
התפתחות חברתית - אפקט חיובי לשילוב במעון, ילדים שהולכים למעונות יום מתפקדים באופן עצמאי יותר מרגישים, בנוח עם בני גילם, ובסיטואציות חדשות.
רוב המומחים ממליצים על טיפול בתוך הבית עד גיל שנתיים שלוש ועל טיפול במעון קבוצתי לאחר מכן.
מזג - לקרוא בספר.
מתייחס למאפיינים אישיותיים מולדים שקשורים במצב רוח, רמת אנרגיה, סף רגישות.
אנו יודעים הום שיש אינטראקציה בין המזג לבין היחסים עם ההורה ובייחס להתפתחות בהמשך.
לכן אנו לא יכולים להתייחס רק לאיך שההורים מתייחסים ולקחת בחשבון את נושא המזג שגם עליו אפשר לתצפת בתחילת החיים.
40% מהילדים יש מזג קל, תינוק קל.
10% בעלי מזג קשה, קשה להם לישון ולאכול כמו שצריך, נוטים להתעצבן בקלות, ומגיבים באופן שלילי למצבים.
15% בעלי מזג איטי מתחמם - הם יחסית לא פעילים, נוטים להתחמק ממצבים חדשים, לוקח להם יותר זמן להסתגל.
35% לא מצליחים לסווג אותם, נעים על הרצף.
התנהגות עם בני אותו הגיל - קבוצת השווים:
קופים מבלים 8 שבועות לבד עם האם ואח"כ עם קופים אחרים.
קופים שלא היו במגע עם חברתם קופים אחרים בני גילם מפתחים בעיות התנהגות קשות.
גם ילדים מפתחים קישורים חברתיים דרך פעילות עם בני גילם שמהווים מודלים לחיקוי.
סביר יותר שיחקו התנהגות שיקבלו עליה תגמול ולא עונש.
ילדים מחזקים זה את זה באמצעות צומת לב ושבחים אבל גם יודעים להעניש.
רכישת תפקידי המין
כל התרבויות מגדירות דרכים לפיהם נשים וגברים מצופים להתנהג. סיווג מיני\ מגדר - התייחסות לתפקידים חברתיים שמצופים מכל אחד על סמך המין הביולוגי שלנו.
זהות מינית - זאת הכרה ברורה של העצמי כזכר או נקבה על פי הביולוגיה.
רב הילדים מתנהגים בדמיון בין הזהות המגדרית לזהות הביולוגית.
למרות שהיום יש מגמה לשוויון בין המינים, סטראוטיפים לגבי תפקידי המין עדיין מאוד מאוד שכיחים. (והם פוגעים בשווין ההזדמנויות).
סטראוטיפ של תפקיד מין אומר שאדם מצופה להתנהג בדרכים מסוימות או לגלות תכונות מסוימות בהתאם להיותו זכר או נקבה.
בגיל שנתיים ילדים יודעים האם הם זכר או נקרה ומציגים מודעות מסוימת לסטראוטיפים.
מתחילים לגלות התנהגות טיפוסית למין ע"י בחירת משחקים מסוימים. וככל שהם גדלים הבחירות של הבנים הופכות להיות יותר טיפוסיות למין שלהם, ואצל הבנות אפילו יש ירידה בהעדפה לפעילויות נשיות בגיל 7 בערך.
אחד ההסברים שזה בגלל התפיסה החברתית הפעילויות הגבריות נתפסות נעלות יותר.
או שהאבות מעודדים הפעילויות גבריות והאימהות פחות מתערבות בהעדפת הבנות.
בנים מצופים להתנהג בהתאם למין שלהם יותר מבנות. מעצבים את הבחירה שלהם ע"י תגובות שליליות מהסביבה לגבי עיסוקים נשיים.
להורים יש תפקיד מרכזי, הם משמשים מודלים ראשונים בהתנהגות גברית או נשית, גם באינטרקציה ביניהם.
מלמדים אותם את התפקידים בצורה ישירה, וגם בצורה עקיפה, בחירת הצעצועים.
עידוד של תגובות התנהגותיות. (הבת תעזור עם הכלים והבן יוריד את הזבל..)
אצל בנים שמים דגש על עצמאות, תחרותיות, השגיות. אצל בנות שמים דגש על רגשית, דאגה לזולת.
אבות דואגים יותר להתנהגות מסווגת מין אצל הבנים שלהם מאשר אימהות.
גם לקבוצת השווים יש השפעה על ההתנהגות המסווגת לפי מין, לספרות, לתכוניות טלוויזיה.
מחקר שנעשה בניסיון לתקן ולשנות סטריאוטיפים: חשפו ילדים לתוכניות טלוויזיה שבהם הדמויות הוצגו במהופך לסטראוטיפ.
וכששאלו אותם מה קרה הם הפכו את התפקידים, למרות שבסרט הרופאים היו נשים והגברים היו אחים הם אמרו שהרופאים היו גברים והאחיות נשים.
הנטיה פחתה כשאלו היו ילדים לאימהות שעבדו מחוץ לבית או שזה ילדים שהכירו במציאות רופאות ואחים ואז היתה יכולת לקבל את התפקידים הפחות קונבנציונליים.
שיעור 9.
יום שלישי 20 דצמבר 2011
שיפוט מוסרי
הבנה של ערכי החברה, וויסות של התנהגות על פי ערכים, נורמות, לעומת המידה המוסריות. אלו היבטים חשובים של ההתפתחות.
עם הגיל חלים שינויים במושגי הטוב והרע, רוב הילדים בני ה5 יכולים להגיד שלשקר ולגנוב זה רע אבל הם לא לגמרי מבינים את המשמעות. (למשל יהיה להם קשה להבין משהו שהוא במזיד, הם ישפטו על פי הנזק ולאו דווקא על פי הכוונה של הפעולה.)
היכולת המוסרית קשורה בהתפתחות הקוגניטיבית.
פיאז'ה היה הראשון שחקר את שיקול הדעת המוסרי.
מי שפיתח את עבודתו היה לורנס קולברג בשנות ה70, והוא התייחס גם לגלאים מאוחרים יותר וגם התייחס לגיל התבגרות ובגרות צעירה. גם הוא ניסח תאוריית שלבים אוניברסלית:
שלוש רמות שבכל אחת שני שלבים.
- פרה קונבנציונלי.
א. התייחסות לענישה.
ב. התייחסות לגמול.
באופן כללי הוא האמין שכל הילדים מתחילים ברמה א ומעריכים פעולות במונחים של הימנעות מעונש או זכיה בפרס. ילדים עד גיל 10.
- קונבנציונלי.
א. ציות כדי למנוע מורת רוח ושמירה על דימוי חיובי בעיני אחרים. - רצון להימנע מביקורת.
ב. עסוק במילוי חובה מתוך מתן כבוד לסמכות, ציות לסדר חברתי. עד גיל 13.
- פוסט קונבנציונלי
א. שיפוט על פי חוקים אתים כללים, והקיום שלהם נעשה בכדי לשמור על כבוד עצמי ולהימנע מגינוי עצמי. טוען שרוב האנשים נשארים בשלב הזה.
ב. אנשים שמגיעים לרמת חשיבה גבוהה בשלב הפורמלי של פיאזה, שמסוגלים לחשיבה מופשטת שהכרחית למוסריות יכולים להתקדם לשלב הזה. כאן הפעולות מונחות ע"י עקרונות שנבחרו באורח עצמאי.
גיל 13 ואלך. רק 10% הגיעו לרמת המוסריות הזאת.
ביקורת
היום יש ראיות לכך שהרצף מתקיים בחברות שונות. אבל רק עד רמה 5. מה שאומר שהשלב הזה הוא יותר אידיאל מאשר שלב התפתחותי.
הוא מדגיש את הה התפתחות של רמות מידה מוסריות בהקשר של התפתחות קוגניטיבית. אבל היום ברור שילדים מושפעים גם ממה שנעשה בסביבתם ובקרבתם. כך שזה לא רק התפתחות קוגניטיבית.
היום אנו יודעים שאפשר לשנות ולתן שיפוט מוסרי באמצעות חשיפה למודלים. ילדים גדלים בסביבה שלא מקנה להם את החשיפה לאמות מידה מוסריות ואח"כ אפשר לתקן את זה ע"י חשיפה למודלים שמתנהגים אחרת, כך שהאדם מתקדם ומשתנה.
הקשר בין התנהגות מוסרית להתנהגות מוסרית
קיים קשר.
אבל זה משהו יודע מה נכון לא אומר שהוא ינהג כך.
התנהגות מוסרית לא תלויה רק ביכולת לבחון דילמות מוסריות אלא צריך גם להביא בחשבון את התוצאות ארוכת הטווח של ההתנהגות שלו והיכולת לשלוט בהתנהגות.
כדי להתנהג באופן מוסרי צריך גם את היכולת לאמפטיה- להבין את לנוקת המבט של האדם האחר.
ההתפתחות בגיל ההתבגרות
תקופת המעבר מילדות לבגרות, מתחילה בגיל 12 עד סוף שנות העשרה.
להתפתחות המינית יש השפעה על ההתפתחות הפסיכולוגית בגיל הזה.
יש שינויים הורמונליים ופיזיולוגים שמקשרים אותם לשינויים במצב רוח, הם עלולים לגרום גם לשינוי ביחסים בתוך המשפחה ומול ההורים.
בנים שמתפתחים יותר מוקדם זה משפיע על הערכה העצמית שלהם לטובה, לעומת בנות שמתפתחות יותר מוקדם שהן דיכאוניות יותר ומתאמתות יותר עם הוריהן.
בעבר התפיסה היתה שגיל ההתבגרות מלווה בסערה רגשית והתמרדות, והיום אנו יודעים שזה לא כל כך נכון. במרבית המקרים זה לא כל כך סוער כפי שחשבו בעבר.
הקשיים המרכזיים שמתפתחים מול ההורים קשורים בנושא של עצמאות ואחריות. מתבגרים רוצים יותר שליטה ועצמאות ולא תמיד מוכנים לשאת באחריות על העצמאות. העימותים הם בעיקר על טעם, והתנהלות.
בשביל שמתבגר יהפוך להיות מבוגר, משהו בקשר הילדי עם ההורים חייב להשתנות ומרבית ההורים מצליחים לגבש צורה חדשה של תלות הדדית. שמצד אחד מעניקה יותר עצמאות אבל גם יותר אחריות.
המשימה המרכזית של הגיל הזה זה גיבוש הזהות האישית.
תאוריית השלבים של אריקסון
- אמון מול חשדנות - שלב ראשוני קשרו בתאוריית התקשרות. קשר ראשוני שנוצר מבסס את התשתית ליחסים עם העולם אח"כ. גיל 0-2.
- אוטונומיה לעומת בושה וספק- רכישת עצמאות ראשונית. התפתחות מוטורית, שליטה בסוגרים, הליכה. 2-3.
- יוזמה לעומת אשמה - סקרנות, יוזמה. 4-6.
- חריצות מול נחיתות. 6-12. ילד שמרבה להיכשל ולא מקבל הערכה הדימוי העצמי שלו יפגע.
- זהות מול טשטוש זהות - גיל ההתבגרות. מגיעים לגיל הזה אחרי שעבור את השלבים הקודמים וכבר יש להם אמון מאמינים ביכולת ליזום ולהצליח. מגיעים לשלב של גיבוש החוויה של הזהות העצמית.
בשלב הזה חל משבר זהות, כל המחשבות על מי שאני עולות לקדמת הבמה ומשהו בחוויית הזהות מתערער. וזה משבר בריא וטוב. אנו מתחילים לבדוק תפקידים שונים וצורות התנהגות שונות. עושים חיפוש דרך מודלים שהם כבר לא ההורים - קבוצת השווים, מפורסמים. כדי לענות על השאלות לגבי העצמי. זהות זה משהו שצריך לחפש ולהשקיע אנרגיה הוא לא קורה בכל מקרה. היא כוללת את היכולת להבין מה החוזקות, מה החולשות לקבל את השינויים הפיזיים, והמיניים.
מאופיין בהתרחקות מההורים והתקרבות לקבוצת השווים.
בני המיעוטים משבר הזהות בשלב הזה יותר קשה, כי הם מגלים עד כמה הם שונים מהחברה הכוללת, מהנורמה.
החברה נותנת למתבגרים בשלב הזה לעבור את תהליך ההתבגרות.
מתחילים לחשוב על ההתפתחות המקצועית, התאהבות היא מאפיין חשוב בגיל ההתבגרות כחלק מגיבוש הזהות. חיפוש אחר חוויות קיצוניות, ריגושים.
על פי אריקסון רק מי שעבר תהליך של חיפוש יוכל להמשיך להתקדם לשלבים הבאים.
מי שלא מצליח לרכוש את הזהות נשאר בתחושה של בלבול, ספק עצמי, לא יודע מי הוא, עסוק במה שחושבים עליו, להתנתק מאוד מהחברה, להסתגר, לברוח סמים. זהות היא משהו סטטי, הוא מתפתח במהלך החיים ולא נגמר דווקא כאן.
- אינטימיות לעומת בדידות - שנות בגרות מוקדמות. המשימה המרכזית יצירת קשר אינטימי עם בן זוג, קשר רגשי קבוע עם אדם אחר, השתחררות מקבוצת השווים, מחויבות מקצועית למקצוע. זהות מגובשת היא תנאי הכרחי לאינטימיות- כדי להיות בקשר זוגי אדם חייב לדעת מי הוא כדי שיוכל ליצור זהות משותפת ללא אובדן הזהות העצמית. מי שלא הצליח ליצור זהות יתקשה ליצור קשר אינטימי שיחזיק מעמד והוא בריא.
- פוריות לעומת קיפאון.
- שלמות לעומת ייאוש.
תודה רבה!
השבמחק